משנה תורה לרמב"ם -> ספר קדושה -> הלכות שחיטה

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות שחיטה פרק יד

א  מצות עשה לכסות דם שחיטת חיה טהורה או עוף טהור, שנאמר "אשר יצוד ציד חיה או עוף, אשר ייאכל--ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" (ויקרא יז,יג); לפיכך חייב לברך קודם שיכסה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על כיסוי הדם.

ב  כיסוי הדם נוהג במזומן, ובשאינו מזומן--לא נאמר "אשר יצוד" (ויקרא יז,יג) אלא בהווה; ונוהג בחולין.  ואינו נוהג במוקדשין, בין קודשי מזבח בין קודשי בדק הבית; ואם עבר ושחטן, אינו חייב לכסות.  [ג] שחט חיה או עוף, ואחר כך הקדישן, או הקדיש את הדם--חייב לכסות.

ג  [ד] כלאיים הבא מבהמה וחיה, וכן בריה שהיא ספק בהמה או חיה--צריך לכסות, ואינו מברך.  השוחט לחולה בשבת, חייב לכסות לאחר השבת; וכן השוחט כלאיים או ספק ביום טוב, מכסה דמו לאחר יום טוב.

ד  [ה] השוחט עופות ומיני חיה במקום אחד--מברך ברכה אחת, וכיסוי אחד לכולן.  [ו] דם שנתערב במים--אם יש בו מראה דם, חייב לכסות; ואם לאו, פטור מלכסות.  נתערב ביין או בדם בהמה, רואין אותו כאילו הן מים--אם אפשר שייראה מראה הדם שחייב לכסותו כשיעור זה אילו היה מים, חייב לכסות הכול; ואם לאו, פטור מלכסות.

ה  [ז] כיסהו ונתגלה, אינו חייב לכסותו פעם אחרת.  כיסתו הרוח, אינו צריך לכסות; חזר ונתגלה אחר שכיסתו הרוח, חייב לכסות.  [ח] דם הנותז ושעל הסכין--אם אין שם דם אלא הוא, חייב לכסותו.  [ט] שחט ונבלע הדם בקרקע--אם רישומו ניכר, חייב לכסות; ואם אין רישומו ניכר--הרי זה כמי שכיסתו הרוח, ופטור מלכסות.

ו  [י] אין חייב בכיסוי אלא דם שחיטה הראויה לאכילה, שנאמר "אשר ייאכל" (ויקרא יז,יג); לפיכך השוחט ונמצאת טריפה, או השוחט חולין בעזרה, או השוחט חיה או עוף שנגמר דינן לסקילה, והשוחט ונתנבלה בידו--פטור מלכסות.  וכן חירש שוטה וקטן ששחטו בינן לבין עצמן, אינן חייבין לכסות דם שחיטתן.

ז  [יא] במה מכסין--מכסין בעפר, בסיד, ובגבסים, בזבל דק, ובחול דק שאין היוצר צריך לכותשו, ובשחיקת אבנים וחרסים, ובנעורת של פשתן דקה, ובנסורת חרשים דקה, ובלבינה וחרסית ומגופה שכתשה:  שכל אלו מין עפר הן.

ח  אבל אם כפה עליו כלי, או כיסהו באבנים--אין זה כיסוי, שנאמר "בעפר" (ויקרא יז,יג); [יב] לפיכך אין מכסין בזבל גס, וחול גס, וקמח וסובין ומורסן, ושחיקת כלי מתכות--לפי שאין אלו מין עפר:  חוץ משחיקת הזהב בלבד, שמכסין בה מפני שנקרא עפר--שנאמר "ועפרות זהב, לו" (איוב כח,ו), ונאמר "עד אשר דק לעפר" (דברים ט,כא).

ט  [יג] מכסין בשיחור והוא פיח הכבשן, ובכוחל, ובנקרת הפסילים, ובאפר, בין אפר עצים בין אפר בגדים, אפילו אפר בשר שנשרף--שהרי נאמר "מעפר, שריפת החטאת" (במדבר יט,יז); ומותר לכסות בעפר עיר הנידחת.

י  [יד] השוחט צריך שייתן עפר למטה, ואחר כך ישחוט בו, ואחר כך יכסה בעפר; אבל לא ישחוט בכלי, ויכסה בעפר.  [טו] ומי ששחט--הוא שיכסה, שנאמר "ושפך . . . וכיסה" (ראה ויקרא יז,יג); ואם לא כיסהו, וראהו אחר--חייב לכסותו:  שזו מצוה בפני עצמה, ואינה תלויה בשוחט לבדו.

יא  [טז] וכשמכסה, לא יכסה ברגלו, אלא בידו, או בסכין או בכלי--כדי שלא ינהוג מנהג ביזיון במצוות, ויהיו בזויות עליו:  שאין הכבוד לעצמן של מצוות--אלא למי שציווה בהן ברוך הוא, והצילנו מלמשש בחושך, וערך אותם נר ליישר המעשים, ואור להורות נתיבות היושר; וכן הוא אומר "נר לרגלי, דברך; ואור, לנתיבתי" (תהילים קיט,קה).
 

בריך רחמנא דסייען.  נגמר ספר חמישי, בעזרת שדיי.  ומניין פרקים של ספר זה, שלושה וחמישים:  הלכות איסורי ביאה, שניים ועשרים פרקים; הלכות מאכלות אסורות, שבעה עשר פרקים; הלכות שחיטה, ארבעה עשר פרקים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך