משנה תורה לרמב"ם -> ספר קדושה -> הלכות שחיטה

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות שחיטה פרק יב

א  השוחט אותו ואת בנו ביום אחד--הבשר מותר באכילה, והשוחט לוקה:  שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב,כח).  ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון; לפיכך אם שחט אחד משניהן, ובא חברו ושחט את השני--חברו לוקה.

ב  איסור אותו ואת בנו--נוהג בכל מקום ובכל זמן, בחולין ובמוקדשין, בין מוקדשין הנאכלין בין מוקדשין שאינן נאכלין; לפיכך הראשון ששחט בעזרה והשני בחוץ, או הראשון בחוץ והשני בעזרה--בין שהיו שניהן חולין או שניהן קודשים, בין שהיה אחד מהן חולין ואחד קודשים--זה ששחט אחרון, לוקה משום אותו ואת בנו.

ג  אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בשחיטה בלבד--שנאמר "לא תשחטו" (ויקרא כב,כח), בשחיטת שניהן הוא האיסור; אבל אם נחר הראשון או נתנבל בידו, מותר לשחוט השני.  וכן אם שחט הראשון ונחר השני, או נתנבל בידו--פטור.

ד  חירש שוטה וקטן ששחטו בינן לבין עצמן את הראשון--מותר לשחוט את השני אחריהן, שאין שחיטתן שחיטה.  [ה] השוחט את הראשון, והרי הוא ספק נבילה--אסור לשחוט השני; ואם שחט, אינו לוקה:  [ו] שחיטה שאינה ראויה לאכילה, שמה שחיטה.  לפיכך ראשון ששחט חולין בעזרה או טריפה או שור הנסקל ועגלה ערופה ופרה אדומה או ששחט לעבודה זרה, ובא האחרון ושחט את השני--הרי זה לוקה.

ה  וכן אם שחט הראשון את האחד, ובא האחרון ושחט השני, והרי הן חולין בעזרה או שור הנסקל ועגלה ערופה או פרה אדומה--הרי זה לוקה.  [ז] שחטו לעבודה זרה--פטור משום אותו ואת בנו, שהרי נתחייב בנפשו; ואם התרו בו משום אותו ואת בנו, ולא התרו בו משום עבודה זרה--לוקה.

ו  [ח] אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, שנאמר "ושור, או שה--אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב,כח).  ונוהג בכלאיים.  כיצד:  צבי שבא על העז, ושחט העז ובנה--לוקה.  אבל עז הבא על הצבייה, אסור לשחוט אותה ואת בנה; ואם שחט, אינו לוקה:  פרה ובנה אסרה תורה, לא צבייה ובנה.

ז  [ט] הייתה בת הצבייה הזאת נקבה, וילדה בן, ושחט את הנקבה בת הצבייה ואת בנה--לוקה; וכן כלאיים הבא ממין כבש וממין עז, בין מכבש עם העז, בין מעז עם הכבשה--לוקה משום אותו ואת בנו.

ח  [י] מותר לשחוט את המעוברת--עובר, אבר מאימו הוא.  ואם יצא העובר חי אחר שחיטתה, והפריס על הקרקע--אין שוחטין אותו ביום אחד; ואם שחט, אינו לוקה.

ט  [יא] איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות, שזה בנה ודאי.  ואם נודע שזה הוא אביו ודאי, אין שוחטין שניהן ביום אחד; ואם שחט, אינו לוקה--שהדבר ספק אם נוהג בזכרים, או אינו נוהג.

י  [יב] השוחט את הפרה, ואחר כך שחט שני בניה--לוקה שתי מלקייות; שחט שני בניה, ואחר כך שחטה--לוקה אחת; שחטה ואת בתה ואת בן בתה, לוקה שתיים; שחטה ואת בן בתה, ואחר כך שחט את הבת--לוקה אחת:  בין הוא בין אחר.

יא  [יג] שניים שלקחו שתי בהמות, זה האם וזה הבת, ובאו לדין--זה שלקח ראשון, ישחוט ראשון; והשני ימתין למחר.  ואם קדם השני ושחט, זכה; וימתין הראשון עד למחר.

יב  [יד] ובארבעה פרקים בשנה, המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו ולומר לו, כבר מכרתי בתה או אימה לאחר שישחטנה--כדי שימתין זה האחרון, ולא ישחוט עד למחר; ואלו הן--ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה.

יג  [טו] במה דברים אמורים, בשראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות, והיה בסוף היום--שחזקתו שהוא שוחט עתה; אבל אם היה ריוח ביום, אינו צריך להודיעו--שמא לא ישחוט אלא למחר.  [טז] והמוכר את האם לחתן, ואת הבת לכלה--צריך להודיע, שוודאי ביום אחד שוחטין.  וכן כל כיוצא בזה.

יד  [יז] יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה.  כיצד:  הרי ששחט ראשון בתחילת ליל רביעי, לא ישחוט השני עד תחילת ליל חמישי; וכן אם שחט הראשון בסוף יום רביעי קודם בין השמשות, שוחט השני בתחילת ליל חמישי.  שחט ראשון בין השמשות של ליל חמישי, לא ישחוט השני עד ליל שישי; ואם שחט ביום חמישי, אינו לוקה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך