משנה תורה לרמב"ם ספר קדושה הלכות שחיטה

הלכות שחיטה פרק י

א  שבורה כיצד:  הוא שישתברו רוב צלעותיה; וצלעות הבהמה, הן אחת עשרה מכאן ואחת עשרה מכאן.  נשתברו שש מכאן ושש מכאן, או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן--טריפה:  והוא, שישתברו מחציין של מול השדרה.

ב  נשתברו שש מכאן ושש מכאן--אם היו צלעות גדולות שיש בהן מוח, טריפה; ואם לאו, אף על פי שהן רוב, ואף על פי שנשתברו כלפי השדרה--מותרת.

ג  וכן אם נעקרו רוב צלעותיה, טריפה; ואם נעקרה אפילו צלע אחת, וחצי חוליתה עימה שהצלע תקועה בה--הרי זו טריפה.

ד  וכן אם נעקרה מן השדרה חוליה אחת--אפילו הייתה מן החוליות שלמטה מן הכסלים שאין בהן צלעות, הרי זו טריפה.

ה  [ג] בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו, ויצא מן הכף שלו--אם נתאכלו ניביו, והן היתרות שבעצם הכף שיוצאות על העצם הזכר ואוחזות אותו--הרי זו טריפה; ואם לא נתאכלו, מותרת.  [ד] וכן בעוף--אם נשמט ירכו, טריפה.  נשמט כנפו מעיקרו, חוששין שמא ניקבה הריאה שלו; ולפיכך בודקין אותה, ואחר כך ייאכל.  ובהמה שנשמטה ידה מעיקרה--מותרת, ואין חוששין לה.

ו  [ה] גולגולת בהמה או חיה שניטל ממנה כסלע--אף על פי שלא ניקב הקרום, טריפה; ואם ניקבה נקבים שיש בהן חיסרון, כולן מצטרפין לכסלע.  [ו] וכן גולגולת שנחבס רוב גובהה ורוב היקפה--טריפה, אף על פי שהקרום שלם ולא חסר ממנה כלום.  נחבס רוב גובהה והרי רוב היקפה קיים, או שנחבס רוב היקפה והרי רוב גובהה קיים--הרי זו ספק טריפה; וייראה לי שאוסרין אותה.

ז  עוף של מים כגון אווזים--אם ניקב עצם גולגולתו--אף על פי שלא ניקב קרום של מוח, טריפה:  מפני שקרומו רך.  עוף היבשה שהכתו חולדה על ראשו, או שניגף באבן או בעץ--מניח ידו בצד הנקב ונועץ, או מכניס ידו לתוך פיו ודוחק למעלה:  אם ייצא המוח מן הנקב--בידוע שניקב הקרום, וטריפה; ואם לאו, מותר.

ח  בהמה שאחזה דם, או שהייתה מעושנת, או מצוננת, או שאכלה סם שהורג את הבהמה, או ששתת מים הרעים--הרי זו מותרת; אכלה סם שהורג את האדם, או שנשכה נחש וכיוצא בו--מותרת משום טריפה, ואסורה משום סכנת נפשות.

ט  נמצאו כל הטריפות המנויות כשייפרטו, ואפשר שיימצאו בבהמה וחיה--שבעים; ואלו הן, על סדר שנתבארו בחיבור זה:  (א) דרוסה; (ב) ניקב תרבץ הוושט; (ג) ניקב קרום של מוח; (ד) נתמסמס המוח עצמו; (ה) ניקב הלב לבית חללו; (ו) ניקב קנה הלב; (ז) ניקבה המרה; (ח) ניקבו קני הכבד; (ט) ניקבה הקיבה; (י) ניקב הכרס; (יא) ניקב המסוס; (יב) ניקב בית הכוסות; (יג) ניקבו מעיה; (יד) יצאו המעיים לחוץ, ונהפכו; (טו) ניקב הטחול בעובייו; (טז) חסרה המרה; (יז) נמצאו שתי מרורות; (יח) חסרה הקיבה; (יט) נמצאו שתי קיבות; (כ) חסר הכרס; (כא) נמצאו שני כרסים; (כב) חסר המסוס; (כג) נמצאו שני מסוסים; (כד) חסר בית הכוסות; (כה) נמצאו שני בתי כוסות; (כו) חסר אחד מן המעיים; (כז) נמצאו שני בני מעיים; (כח) ניקבה הריאה; (כט) ניקב הקנה למטה, במקום שאינו ראוי לשחיטה; (ל) ניקב סימפון מסימפוני ריאה, אפילו לחברו; (לא) נאטם מקום מן הריאה; (לב) נימוק סימפון מסימפוני ריאה; (לג) נמצאת ליחה סרוחה בריאה; (לד) נמצאו בה מים סרוחים; (לה) נמצאו בה מים עכורין; (לו) נתמסמסה הריאה; (לז) נשתנו מראיה; (לח) נהפך הוושט במראיו; (לט) חסרה הריאה ממניין האונות; (מ) נתחלפו האונות; (מא) הותירו האונות מגבה; (מב) נסמכה אונה לאונה שלא כסדרן; (מג) נמצאת הריאה בלא חיתוך אוזניים; (מד) חסר מקצת הריאה; (מה) יבש מקצת גופה; (מו) נמצאת הריאה נפוחה ועומדת; (מז) צמקה הריאה מפחד אדם; (מח) חסרה רגל, בין מתחילת ברייתה בין שנחתך; (מט) או שהייתה יתרה רגל; (נ) ניטלה צומת הגידים; (נא) ניטלה הכבד; (נב) ניטל לחי העליון; (נג) כליה שהקטינה ביותר; (נד) כליה שלקתה; (נה) כליה שנמצאת בה ליחה; (נו) כליה שנמצאו בה מים עכורין, אף על פי שאינן סרוחין; (נז) כליה שנמצאו בה מים סרוחין; (נח) נפסק חוט השדרה; (נט) נמרך מוח חוט השדרה, ונתמסמס; (ס) נקרע רוב הבשר החופה את הכרס; (סא) נגלד העור שעליה; (סב) נתרסקו אבריה מנפילה; (סג) נידלדלו הסימנין; (סד) נשתברו רוב צלעותיה; (סה) נעקרו רוב צלעותיה; (סו) נעקרה צלע אחת בחוליתה; (סז) נעקרה חוליה אחת; (סח) נשמט הירך מעיקרו; (סט) חסרה הגולגולת כסלע; (ע) נחבס רוב הגולגולת, ונתרוצץ.

י  אלו השבעים חולי שאוסרין את הבהמה ואת החיה משום טריפה, כבר נתבאר כל אחד מהן ומשפטיו.  וכל שאפשר מהן שיימצא בעוף באברין המצויין בעוף כבהמה, דינו בבהמה ובעוף אחד הוא--חוץ מטריפות שבכליה, ושבטחול, ושבאונות הריאה:  מפני שהעוף אין לו חיתוך אונות כבהמה; ואם יימצא, אין לו מניין ידוע.  וטחול העוף עגול כמו ענב, ואינו כטחול הבהמה; וטריפות שבכליה ושבטחול--לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיה כנגדן בעוף, ולפיכך לא נתנו לכליה שהקטינה שיעור בעוף.  וכן כל כיוצא בזה.

יא  ושתי טריפות יש בעוף, יתר על הבהמה, ואף על פי שיש לה אותן האברים; ואלו הן--עוף שנשתנו מראי בני מעיו מחמת האור, ועוף המים שניקב עצם ראשו.

יב  ואין להוסיף על טריפות אלו, כלל:  שכל שיארע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי הדורות הראשונים, והסכימו עליהן בתי דיני ישראל--אפשר שתחיה.  ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה, שאין סופה לחיות.  [יג] וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה--אף על פי שייראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין, ואפשר שתחיה מהן:  אין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" (דברים יז,יא).

יג  [יד] כל טבח שיודע הטריפות האלו, והרי הוא בחזקת כשרות--מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור, ואין בזה חשש:  שעד אחד נאמן באיסורין, בין יש לו הניה בעדותו בין אין לו.  וכבר ביארנו, שאין לוקחין בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו בחוצה לארץ, או בארץ ישראל בזמן הזה--אלא אם כן היה מומחה.  ואם יצאת טריפה מתחת ידו--מנדין אותו, ומעבירין אותו; ואינו חוזר לכשרותו, עד שילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או יוציא טריפה לעצמו בממון חשוב.