משנה תורה לרמב"ם  ספר קדושה הלכות שחיטה
הלכות שחיטה פרק ח
א חסרה כיצד: שני אברים הן שאם חסר מניינם, טריפה; ואלו הן--הריאה, והרגליים. וחמש אונות יש לה לריאה--כשיתלה אותה אדם בידו ופני ריאה כנגד פניו, שלושה מן הימין ושניים מן השמאל. ובצד ימין ממנה כמו אוזן קטנה, ואינה בצד האונות, ויש לה כמו כיס בפני עצמה, והיא בתוך הכיס; ואוזן זו הקטנה--היא הנקראת ורדה מפני שהיא דומה לוורד, ואינה מן המניין.
ב לפיכך אם לא נמצאת הוורד, מותרת--שכך הוא דרכה: יש בהמות תימצא בהם, ויש בהמות לא תימצא בהן. ואם נמצאת נקובה--אף על פי שהכיס שלה סותם את הנקב, הרי זו טריפה.
ג [ב] חסר מניין האונות, ונמצאת אחת מן השמאל או שתיים מן הימין--טריפה; ואם נמצאו בימין שתיים וזאת הוורדה, הרי זו מותרת.
ד [ג] נתחלפו האונות, ונמצאו שלוש מן השמאל ושתיים מן הימין בלא ורד, או שהייתה הוורד עם השלוש בצד שמאל--הרי זו טריפה: שהרי חסרה מצד הימין. [ד] ניתוספו האונות במניינם--אם הייתה האוזן היתרה בצד האונות, או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב--מותרת. ואם הייתה על גבה שהיא לעומת הצלעות--הרי זו טריפה, שהיתר כחסר: והוא, שתהיה כמו עלה של הדס; אבל פחות מזה--אינה אוזן, ומותרת.
ה אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה, מותרת; ואם נסמכו שלא על הסדר, כגון שנסמכה ראשונה לשלישית--טריפה. [ו] נמצאו שתי האונות כאונה אחת, ואינן נראות כשתיים דבוקות--אם היה ביניהן כמו עלה של הדס, בין בעיקרן, בין באמצען, בין בסופן, כדי שיוכר שהן שתיים דבוקות--מותרת; ואם לאו--הרי זו חסרה, וטריפה. [ז] נמצאת כולה שתי ערוגות, ואין לה חיתוך אוזניים--טריפה.
ו וכן אם חסר גוף הריאה--אף על פי שלא ניקבה--הרי זו כמי שחסר מניין האונות, וטריפה. לפיכך אם נמצא ממנה מקום יבש, עד שייפרך בציפורן--הרי זה כחסר וטריפה, ואפילו היה כל שהוא.
ז [ח] ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חרייות של דקל, אוסרין אותה מספק--שזו תוספת משונה בגופה, ושמא התוספת בגוף כחיסרון כמו שאמרו במניין.
ח [ט] הבהמה שפחדה ויראה, עד שצמקה הריאה שלה וקרבה להיות יבשה--אם פחדה בידי שמיים, כגון ששמעה קול רעם או ראת זיקים וכיוצא בזה--מותרת; ואם פחדה בידי אדם, כגון ששחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה--הרי זו כחסרה, וטריפה.
ט [י] כיצד בודקין אותה: מושיבין את הריאה במים מעת לעת--אם היה זמן הקור, מושיבין אותה במים פושרין ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים כדי שלא ייצונו במהרה, ואם היה זמן החום, מושיבין אותה במים צונן ובכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שיישארו קרים. אם חזרה לברייתה--הרי זו בידי שמיים, ומותרת; ואם לא חזרה--בידי אדם היא, וטריפה.
י [יא] בהמה שהייתה חסרה רגל מתחילת ברייתה, טריפה; וכן אם הייתה יתרה רגל, שכל היתר כחסר הוא. אבל אם היו לה שלוש ידיים, או יד אחת--מותרת; לפיכך אם נחתך היד שלה, מותרת.
יא נחתך הרגל--מן הארכובה ולמעלה, טריפה; מן הארכובה ולמטה, מותרת. באיזו ארכובה אמרו, בארכובה שהיא סוף הירך הסמוך לגוף. [יב] נשבר העצם למעלה מן הארכובה--אם יצא כולו או רובו לחוץ--הרי זה כמי שנחתך ונפל, וטריפה; ואם היה הבשר או העור חופה רוב עובייו ורוב היקפו של עצם שנשבר--הרי זו מותרת, ואפילו נפל מקצת העצם שנשבר והלך לו. וגידים הרכים, אינן חשובין כבשר.
יב [יג] צומת הגידין, הן בבהמה ובחיה למעלה מן העקב במקום שתולין בו הטבחים הבהמה; והן שלושה גידין לבנים--אחד עבה, ושניים דקים. וממקום שיתחילו והן קשים ולבנים, עד שיסור הלובן מהן ויתחילו להתאדם ולהתרכך--זו היא צומת הגידים, והוא כאורך שש עשרה אצבעות בשור.
יג [יד] ומניין גידים אלו בעוף, שישה עשר גידין; תחילתן מן הענב של מטה מאצבע יתרה, עד סוף הרגל שהוא קשקשים קשקשים.
יד [טו] בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידין, טריפה; ואל תתמה ותאמר, כיצד תיחתך למעלה מצומת הגידים והיא מותרת, עד שתיחתך למעלה מן הארכובה העליונה, כמו שביארנו, ואם תיחתך למטה בצומת הגידין, אסורה--שבטריפות תיחתך מכאן ותחיה, ומכאן ותמות: ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה, אלא מפני שנחתכו הגידין, שחתיכתן מכלל הטריפות, כמו שיתבאר.
טו [טז] נטולה כיצד: שלושה אברים הן שאם ניטלו טריפה, ואף על פי שאין בהן לא דין נקב ולא דין חיסרון; ואלו הן--צומת הגידים, והכבד, ולחי העליון. [יז] וכבר ביארנו שהבהמה שנחתך רגלה וכן העוף, במקום צומת הגידים--לא נעשו טריפה אלא מפני שנחתכו הגידין; לפיכך אם נחתכו הגידין לבדם, והרגל קיימת--טריפה, שהרי ניטלה צומת הגידים.
טז [יח] נחתך בבהמה האחד העבה לבדו--מותרת, שהרי נשארו השניים הדקין; נחתכו השניים הדקין--מותרת, שהרי נשאר האחד העבה גדול משניהן, והרי לא ניטלה כל הצומה, אלא מיעוטה. נחתך רובו של כל אחד מהן, טריפה; ואין צריך לומר שנחתכו כולן, או ניטלו כולן. [יט] ובעוף--אפילו נחתך רובו של אחד מן השישה עשר, טריפה. [כ] ועוף שנשתברו גפיו--מותר, כבהמה שנחתכו ידיה.
יז [כא] כבד שניטלה כולה, טריפה; ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו, וכזית במקום מרה--הרי זו מותרת. נידלדלה הכבד, והרי היא מעורה בטרפש שלה--מותרת; ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו, ומקום המרה--אף על פי שהשאר קיים כמות שהוא, טריפה. [כב] נשאר בה כזית במקום מרה, וכזית במקום שהיא תלויה בו, אבל היה מפוזר מעט בכאן ומעט בכאן, או שהיה מרודד, או שהיה ארוך כרצועה--הרי זה ספק; וייראה לי, שהיא אסורה.
יח [כג] לחי העליון שניטל, טריפה; אבל אם ניטל התחתון--כגון שנגמם עד מקום הסימנין, ולא נעקרו--הרי זו מותרת. [כד] וכל אבר שנאמר בו אם היה חסר טריפה--כך אם ניטל, טריפה. אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טריפה, אינה נאסרת אלא אם נחתך אותו אבר; אבל אם נבראת חסרה אותו אבר, הרי זו מותרת--שאם לא תאמר כן, נמצאת החסרה והנטולה אחת היא. וכל אבר שנאמר בו שאם ניטל מותרת--קל וחומר אם חסר מתחילת ברייתה ולא נברא, שהיא מותרת.
יט [כה] בהמה שניטלה האום שלה, והיא בית הרחם, או שניטלו הכליות--הרי זו מותרת. לפיכך אם נבראת בכליה אחת או בשלוש כליות, מותרת; וכן אם ניקבה הכליה, מותרת.
כ [כו] אף על פי שהכליה שניטלה או שחסרה מותרת, אם נמצאת קטנה ביותר, והקטינה בדקה עד כפול, ובגסה עד כענב--טריפה. וכן אם לקתה הכליה, והוא שייעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים, שאם תאחוז במקצתו, יתמסמס וייפול, והגיע חולי זה, עד הלובן שבתוך הכליה--הרי זו טריפה. וכן אם נמצאת בכליה ליחה, אף על פי שאינה סרוחה, או שנמצאו בה מים עכורין, או סרוחים--הרי זו טריפה; אבל אם נמצאו בה מים זכים, הרי זו מותרת.
|
