משנה תורה לרמב"ם -> ספר קדושה -> הלכות שחיטה

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות שחיטה פרק ה

א  כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות, שהטריפה האמורה בתורה היא הנוטה למות; ולא נאמר "טריפה" (שמות כב,ל), אלא שדיבר הכתוב בהווה--כגון שטרפה ארי וכיוצא בו ושיברה, ועדיין לא מתה.  [ב] ויש שם חולאים אחרים אם יארעו לה תיחשב טריפה, והן הלכה למשה מסיניי; ושמונה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיניי, ואלו הן--דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, ושבורה.

ב  [ג] אף על פי שכולן הלכה למשה מסיניי, הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה, החמירו בה:  וכל ספק שיסתפק בדרוסה, אסור; ושאר שבעה מיני טריפות, יש בהן ספקות מותרין כמו שיתבאר.

ג  [ד] הדרוסה--הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו הבהמה וידרוס עליה בידו, או ידרוס הנץ והנשר וכיוצא בהן על העוף.  ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה, אלא לארי בלבד; ובבהמה דקה ובחיה דקה, מן הזאב ולמעלה.  ובגדיים וטלאים--אפילו חתול ושועל ונמייה וכיוצא בהן, יש להן דריסה.  [ה] ובעופות--הנץ--יש לו דריסה, ואפילו בעוף גדול ממנו; אבל שאר עופות הדורסים--יש לו דריסה בעוף שכמותו, ואין לו דריסה בעוף שהוא גדול ממנו.  [ו] ויש לחולדה דריסה, בעופות; וכלב--אין לו דריסה כל עיקר, לא בעוף ולא בבהמה וחיה.  והנץ, יש לו דריסה בגדיים וטלאים--והוא, שייקוב בציפורניו לבית החלל.

ד  [ז] אין דריסה, אלא ביד הטורף; אבל ברגליו, אין חוששין לה.  ואין דריסה, אלא בציפורן; אבל בשן, אין חוששין לה--אלא אם כן נקב עד בית החלל, ובודקין שמא ניקב אחד מן האברים שנטרפת בנקיבתן.  ואין דריסה, אלא בכוונת הטורף; אבל אם נפל הדורס ונשתקעו ציפורניו בנטרף, אין זו דריסה.  ואין דריסה, אלא מחיים; אבל אם דרס ונהרג ועדיין ידו בדרוסה, ולא שמט ציפורניו ממנה אלא אחר מותו--אין חוששין לה.

ה  [ח] וכיצד דין הדרוסה:  כל מקום שאמרנו חוששין לה--שוחטין את הנטרף, ובודקין כל החלל שלו מכף הירך עד הקודקוד:  אם נמצאת כולה שלמה מכל מיני טריפות, ולא נמצא בה רושם הדריסה--הרי זו מותרת; ואם נמצא בה רושם הדריסה--הרי זו טריפה, ואסורה מן התורה.

ו  [ט] איזה הוא רושם הדריסה:  הוא שיאדים הבשר כנגד בני מעיים; ואם נימוק הבשר כנגד בני מעיים, עד שנעשה כבשר שהרופא גורדו מן החבורה--רואין אותו הבשר כאילו חסר, וטריפה.  [י] ואם דרס בסימנין--משיאדימו, טריפה; ודריסתן במשהו:  כיון שהאדים בהן כל שהוא מחמת דריסה, טריפה.

ז  [יא] ספק דרוסה אסורה עד שתיבדק, כדרוסה ודאית.  כיצד:  ארי שנכנס לבין שוורים, ונמצא ציפורן בגבו של אחד מהן--חוששין שמא ארי דרסו, ואין אומרין שמא בכותל נתחכך.  וכן שועל או נמייה שנכנס לבין העופות, והוא שותק והן מקרקרין--חוששין שמא דרס; אבל אם היה הוא נוהם והן מקרקרין, מיראתו ומנהימתו הן מקרקרין.  וכן אם קטע ראש אחד מהן, הנה נח רוגזו; וכן אם שתק הוא והן, אין חוששין--שאילו הזיק, היו מקרקרין.

ח  [יב] ספק שנכנס לכאן טורף או לא נכנס לכאן, או שראינוהו שנכנס ולא נודע אם זה מן הטורפין או אינו מן הטורפין--אין חוששין; וכן עוף שנכנס לבין העצים, או לבין הקנים, ויצא וראשו מנטף דם, או צווארו--אין חוששין לו שמא נטרף, אלא אומרין שמא בעצים ניזק.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך