משנה תורה לרמב"ם ספר קדושה הלכות שחיטה

הלכות שחיטה פרק ה

א  כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות, שהטריפה האמורה בתורה היא הנוטה למות; ולא נאמר "טריפה" (שמות כב,ל), אלא שדיבר הכתוב בהווה--כגון שטרפה ארי וכיוצא בו ושיברה, ועדיין לא מתה.  [ב] ויש שם חולאים אחרים אם יארעו לה תיחשב טריפה, והן הלכה למשה מסיניי; ושמונה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיניי, ואלו הן--דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, ושבורה.

ב  [ג] אף על פי שכולן הלכה למשה מסיניי, הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה, החמירו בה:  וכל ספק שיסתפק בדרוסה, אסור; ושאר שבעה מיני טריפות, יש בהן ספקות מותרין כמו שיתבאר.

ג  [ד] הדרוסה--הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו הבהמה וידרוס עליה בידו, או ידרוס הנץ והנשר וכיוצא בהן על העוף.  ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה, אלא לארי בלבד; ובבהמה דקה ובחיה דקה, מן הזאב ולמעלה.  ובגדיים וטלאים--אפילו חתול ושועל ונמייה וכיוצא בהן, יש להן דריסה.  [ה] ובעופות--הנץ--יש לו דריסה, ואפילו בעוף גדול ממנו; אבל שאר עופות הדורסים--יש לו דריסה בעוף שכמותו, ואין לו דריסה בעוף שהוא גדול ממנו.  [ו] ויש לחולדה דריסה, בעופות; וכלב--אין לו דריסה כל עיקר, לא בעוף ולא בבהמה וחיה.  והנץ, יש לו דריסה בגדיים וטלאים--והוא, שייקוב בציפורניו לבית החלל.

ד  [ז] אין דריסה, אלא ביד הטורף; אבל ברגליו, אין חוששין לה.  ואין דריסה, אלא בציפורן; אבל בשן, אין חוששין לה--אלא אם כן נקב עד בית החלל, ובודקין שמא ניקב אחד מן האברים שנטרפת בנקיבתן.  ואין דריסה, אלא בכוונת הטורף; אבל אם נפל הדורס ונשתקעו ציפורניו בנטרף, אין זו דריסה.  ואין דריסה, אלא מחיים; אבל אם דרס ונהרג ועדיין ידו בדרוסה, ולא שמט ציפורניו ממנה אלא אחר מותו--אין חוששין לה.

ה  [ח] וכיצד דין הדרוסה:  כל מקום שאמרנו חוששין לה--שוחטין את הנטרף, ובודקין כל החלל שלו מכף הירך עד הקודקוד:  אם נמצאת כולה שלמה מכל מיני טריפות, ולא נמצא בה רושם הדריסה--הרי זו מותרת; ואם נמצא בה רושם הדריסה--הרי זו טריפה, ואסורה מן התורה.

ו  [ט] איזה הוא רושם הדריסה:  הוא שיאדים הבשר כנגד בני מעיים; ואם נימוק הבשר כנגד בני מעיים, עד שנעשה כבשר שהרופא גורדו מן החבורה--רואין אותו הבשר כאילו חסר, וטריפה.  [י] ואם דרס בסימנין--משיאדימו, טריפה; ודריסתן במשהו:  כיון שהאדים בהן כל שהוא מחמת דריסה, טריפה.

ז  [יא] ספק דרוסה אסורה עד שתיבדק, כדרוסה ודאית.  כיצד:  ארי שנכנס לבין שוורים, ונמצא ציפורן בגבו של אחד מהן--חוששין שמא ארי דרסו, ואין אומרין שמא בכותל נתחכך.  וכן שועל או נמייה שנכנס לבין העופות, והוא שותק והן מקרקרין--חוששין שמא דרס; אבל אם היה הוא נוהם והן מקרקרין, מיראתו ומנהימתו הן מקרקרין.  וכן אם קטע ראש אחד מהן, הנה נח רוגזו; וכן אם שתק הוא והן, אין חוששין--שאילו הזיק, היו מקרקרין.

ח  [יב] ספק שנכנס לכאן טורף או לא נכנס לכאן, או שראינוהו שנכנס ולא נודע אם זה מן הטורפין או אינו מן הטורפין--אין חוששין; וכן עוף שנכנס לבין העצים, או לבין הקנים, ויצא וראשו מנטף דם, או צווארו--אין חוששין לו שמא נטרף, אלא אומרין שמא בעצים ניזק.