משנה תורה לרמב"ם -> ספר קדושה -> הלכות איסורי ביאה

הלכות איסורי ביאה פרק כב

א  אסור להתייחד עם ערווה מן העריות, בין זקנה בין ילדה--שדבר זה גורם לגלות ערווה:  חוץ מהאם עם בנה, והאב עם בתו, והבעל עם אשתו נידה.  וחתן שפירסה אשתו נידה קודם שיבעול--אסור להתייחד עימה, אלא הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים; ואם בא עליה ביאה ראשונה, ואחר כך נטמאת--מותר להתייחד עימה.

ב  לא נחשדו ישראל על משכב זכור, ועל הבהמה; לפיכך אין איסור להתייחד עימהן.  ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה, הרי זה משובח; וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה, כדי שלא יתייחדו עימה.  ואיסור ייחוד עריות, מפי הקבלה.

ג  כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דויד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואף על פי שאינה ערווה, בכלל ייחוד עריות; ושמאי והילל גזרו על ייחוד גויים.  נמצא כל המתייחד עם אישה שאסור להתייחד עימה, בין ישראלית בין גויה--מכין את שניהן מכת מרדות, האיש והאישה, ומכריזין עליהן:  חוץ מאשת איש--שאף על פי שאסור להתייחד עימה, אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינת, ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהן ממזרים.

ד  כל אישה שאסור להתייחד עימה--אם הייתה אשתו עימו--הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו; אבל לא תתייחד ישראלית עם הגוי, אף על פי שאשתו עימו--שאין אשתו של גוי משמרתו, ואין להן בושה.

ה  וכן אין מוסרין תינוק ישראלי לגוי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור.  ואין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים, ואפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות.  [ו] ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה גוי, אפילו זכרים לגוי ונקבות לגויה--מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה.  וכבר ביארנו שהן אסורין בזכור ובהמה, ונאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

ו  [ז] ומפני מה אין מוסרין בהמה נקבה לגויה:  מפני שכולן בחזקת נואפים, וכשיבוא הנואף לשכב עם גויה זו, אפשר שלא ימצאנה, וישכב עם הבהמה; או אפילו ימצאנה, ישכב עם הבהמה.

ז  [ח] לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה--עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם; וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה.  ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין לייחוד; היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים, או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ, ופירשה אישה לבין האנשים, או איש לבין הנשים--אסורין משום ייחוד.  אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים, אסור לו להתייחד עם הנשים.  כיצד יעשה--יתעסק עימהן ואשתו עימו, או ייפנה למלאכה אחרת.

ח  [ט] מותר להתייחד עם שתי יבמות, או עם שתי צרות, או עם אישה וחמותה, או עם אישה ובת בעלה, או עם אישה ובת חמותה--מפני ששונאות זו את זו, אין מחפות זו על זו.  וכן מותר להתייחד עם אישה שיש עימה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה, ואינה מוסרת עצמה לביאה--שאינה מזנה בפניה, שהרי זו מגלה את סודה.

ט  [י] תינוקת מבת שלוש שנים ולמטה, ותינוק מבן תשע שנים ולמטה--מותר להתייחד עימהן:  שלא גזרו אלא על ייחוד אישה הראויה לביאה, ואיש הראוי לביאה.

י  [יא] אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים; ואם נתייחד--אין מכין אותו, מפני שהוא ספק.  אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס, והטומטום.

יא  [יב] אשת איש שהיה בעלה בעיר--אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה; ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עימו, או שהייתה קרובתו--לא יתייחד עימה, ואף על פי שבעלה בעיר.  וכן כל המתייחד עם אישה, והיה הפתח פתוח לרשות הרבים--אין חוששין משום ייחוד.

יב  [יג] מי שאין לו אישה, לא ילמד תינוקות, מפני שאימות הבנים באות לבית הספר לבניהם, ונמצא מתגרה בנשים; וכן אישה, לא תלמד קטנים, מפני אבותיהן שהן באין בגלל בניהם, ונמצאו מתייחדים עימה.  ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עימו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו.

יג  [יד] תיקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בבית הכיסא, כדי שלא ייכנס איש--משום ייחוד.

יד  [טו] אין ממנין אדם נאמן וכשר להיות שומר חצר שיש בה נשים, אף על פי שהוא עומד בחוץ--שאין אפיטרופוס לעריות; ואסור לאדם למנות אפיטרופוס על ביתו, שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה.

טו  [טז] אסור לתלמיד חכמים לשכון בחצר שיש בה אלמנה, אף על פי שאינו מתייחד עימה--מפני החשד--אלא אם כן הייתה אשתו עימו; וכן אלמנה אסורה לגדל כלב, מפני החשד.  ולא תקנה אישה עבדים זכרים, אפילו קטנים--מפני החשד.

טז  [יז] אין דורשין בסתרי עריות בשלושה--מפני שהאחד טרוד בשאילת הרב, והשניים נושאין ונותנין זה עם זה ואין דעתם פנויה לשמוע, ולפי שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם נסתפק לו דבר ששמע מורה להקל; לפיכך אין דורשין אלא לשניים, כדי שיהיה האחד השומע מפנה ליבו ויודע מה שישמע מן הרב.

יז  [יח] אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות:  אמרו חכמים, בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצוה זו בתרעומת ובבכייה--שנאמר "בוכה למשפחותיו" (במדבר יא,י), על עסקי משפחות.  [יט] ואמרו חכמים, גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן.  ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות.  ואמרו חכמים, רוב בגזל, ומיעוט בעריות; והכול באבק לשון הרע.

יח  [כ] לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן; וייזהר מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול.  גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם, היזהרו בי מפני בתי, היזהרו בי מפני כלתי--כדי ללמד לתלמידים שלא יתביישו מדבר זה, ויתרחקו מן הייחוד.

יט  [כא] וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים--שאלו גורמין גדולים הם, והם מעלות של עריות; ולא יישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה.  יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה--שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן:  דדיה, ירווך בכל עת; באהבתה, תשגה תמיד" (משלי ה,יט).



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך