משנה תורה לרמב"ם -> ספר קדושה -> הלכות איסורי ביאה

הלכות איסורי ביאה פרק ח

א  יש אישה שיש לה וסת.  ויש אישה שאין לה וסת--אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם, ואין לה יום קבוע לראייתה.  וזו שיש לה וסת, היא שיש לה יום קבוע--או מעשרים יום לעשרים יום, או מארבעה ועשרים יום לארבעה ועשרים יום, או פחות או יותר.  [ב] וקודם שיבוא הדם, תרגיש בעצמה--מפהקת, ומתעטשת, וחוששת פי כרסה ושיפולי מעיה, ויסתמר שיער בשרה, או ייחם בשרה, וכיוצא במאורעות אלו; ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהן, בשעה קבועה לה מיום וסתה.

ב  [ג] כבר ביארנו שכל אישה שאין לה וסת, אסורה לשמש עד שתבדוק עצמה תחילה.  ושיש לה וסת, אסורה לשמש בכל עונת הווסת--אם וסתה ביום, אסורה לשמש כל אותו היום, ואם וסתה בלילה, אסורה לשמש כל אותה הלילה; ושמתחילת יום הווסת, תספור ימי נידתה וימי זיבתה לעולם.  [ד] לפיכך צריכות הנשים להיזהר בווסתות, עד שתדע היום והשעה שנקבעה בה וסתה.

ג  היה דרכה לראות ביום עשרים, ובא יום עשרים ולא ראת, ובא יום שלושה ועשרים וראת--הרי יום עשרים ויום שלושה ועשרים, שניהן אסורין; וכן אם ראת פעם שנייה ביום שלושה ועשרים, ולא ראת ביום עשרים--עדיין שניהן אסורין.  ראת פעם שלישית ביום שלושה ועשרים, ולא ראת ביום עשרים--טהר יום עשרים, ונעקרה הווסת ליום שלושה ועשרים:  שאין האישה קובעת לה וסת, עד שתקבענו שלושה פעמים; ואינה מיטהרת מן הווסת, עד שתיעקר ממנה שלושה פעמים.

ד  [ה] כל וסת שנקבעה מחמת אונס, אפילו ראת בו כמה פעמים--אינו וסת, שמפני האונס ראתה.  קפצה וראתה, קפצה וראתה--קבעה לה וסת לימים בלא קפיצה.  כיצד:  קפצה באחד בשבת וראת דם, ולאחר עשרים יום קפצה באחד בשבת וראת דם, ולאחר תשעה עשר קפצה ביום השבת ולא ראת דם, ולאחר השבת ראת בלא קפיצה--הרי נקבע אחד בשבת אחר עשרים:  שהרי נודע שהיום גרם לה לראות, לא הקפיצה; וכבר נקבע יום זה שלושה פעמים.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ו] ראת ביום חמישה עשר בחודש זה, ויום שישה עשר בחודש של אחריו, ויום שבעה עשר בחודש של אחריו--הרי קבעה לה וסת לדילוג; בא חודש רביעי וראת ביום שמונה עשר, עדיין לא נקבע לה וסת.  וכל יום שראת בו, חוששת לו להבא; כיון שיגיע אותו היום ולא תראה בו, טהר אותו היום מן הווסת--שאין צריך עקירת שלושה פעמים, אלא יום שנקבע שלושה פעמים.

ו  [ז] היה דרכה להיות רואה יום חמישה עשר, ושינת לשישה עשר--שניהם אסורין; שינת לשבעה עשר--הותר שישה עשר, ונאסר שבעה עשר, וחמישה עשר באיסורו עומד; שינת לשמונה עשר--נאסר שמונה עשר, והותרו כולם.

ז  [ח] היה דרכה לראות יום עשרים, ושינת ליום שניים ועשרים--שניהם אסורין; הגיע יום עשרים ולא ראת, שניים ועשרים וראת--עדיין שניהן אסורין.  הגיע יום עשרים וראת--טהר יום שניים ועשרים:  שהרי חזרה לווסתה הקבוע; ונעקר שניים ועשרים, מפני שלא נקבע שלושה פעמים.

ח  [ט] אין האישה קובעת לה וסת, בתוך ימי נידתה שראת בהן--כיון שראת יום אחד, אינה קובעת וסת בכל השבעה.  וכן אין האישה קובעת וסת, בימי זיבתה שהן האחד עשר יום; אבל קובעת וסת בימי נידתה, שאינה רואה בהן.  ואם נקבע לה וסת בימי זיבתה, הרי זו חוששת לווסת; וכל וסת שנקבעה בימי זיבתה, אם נעקרה אפילו פעם אחת--נעקרה, ואינה צריכה להיעקר שלושה פעמים:  שחזקת דמים מסולקין הן בימים אלו.

ט  [י] כיצד חוששת לווסת:  אם ראת דם בווסת זו, אפילו יום אחד--תשב לנידה מספק, ואסורה לשמש באותו היום, ואפילו לא ראתה בשאר ימי הווסתות.  ואם ראתה שלושה ימים, הרי זו זבה.

י  [יא] כל אישה שמרבה לבדוק עצמה תמיד, הרי זו משובחת--ואף על פי שיש לה וסת קבועה, שאפשר שיבוא דם בלא שעת הווסת.  וכל האחד עשר יום של ימי זיבתה--הרי היא בהן בחזקת טהרה, ואינה צריכה בדיקה; אבל אחר ימי זיבתה, צריכה לבדוק.  [יב] ישבה ולא בדקה, בין באונס בין ברצון--הרי זו בחזקת טהרה, עד שתבדוק ותמצא טמא.

יא  [יג] האישה שלא בדקה עצמה בשעת וסתה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמא--אף על פי שהיא טמאה למפרע עד שעת וסתה, כמו שיתבאר בעניין טומאה וטהרה--הרי זו אינה מטמאה את בועלה למפרע, ואינה מונה אלא משעה שראת; ואם מצאה עצמה טהורה, הרי זו בחזקת טהרה.

יב  [יד] וכן אישה שראת דם מחמת מכה שיש לה במקור--אף על פי שראת בשעת וסתה--היא טהורה, והדם טהור:  שהווסתות מדבריהם, כמו שיתבאר בהלכות מטמאי משכב ומושב.

יג  [טו] הסומה בודקת עצמה, ומראה לחברתה; אבל החירשת והשוטה צריכות פיקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, ואחר כך יהיו מותרות לבעליהן.

יד  [טז] כל אישה שטעת ולא ידעה עת וסתה, וראת דם--חוששת לזיבות:  לפיכך אם ראת דם יום אחד או שניים, יושבת תשלום שבעה--שמא דם זה בימי נידתה הוא; ואם ראת שלושה ימים, סופרת שבעת ימי נקיים--שמא בימי זיבתה היא עומדת.  [יז] וכיצד היא עושה לתקן וסתה, ולידע אם היא זבה ודאית או ספק זבה, ולידע ימי זיבתה--הכול לפי ימים שתראה בהן.

טו  כיצד:  ראת יום אחד או שניים, משלמת עליהן השבעה; ותתחיל למנות האחד עשר יום, מאחר השבעה.

טז  [יח] ראת שלושה ימים--הרי זו ספק זבה, שמא יום אחד מהן קודם נידתה, ושניים מתחילת הנידה; וכן אם ראת ארבעה--שמא שניים קודם הנידה, ושניים מתחילת הנידה.  ויושבת חמישה תשלום ימי נידה, ואחד עשר ימי זיבה אחר החמישה.

יז  [יט] וכן אם ראת תשעה ימים--הרי זו ספק זבה, שמא שניים קודם ימי נידה ושבעה של נידה; ומתחלת למנות אחד עשר יום, מאחר התשעה שפסק הדם.

יח  וכן אם ראת אחד עשר יום--הרי זו ספק זבה, שמא שניים קודם הנידה, ושבעה של נידה, ושניים לאחר הנידה; ונשאר לה מימי זיבתה תשעה.

יט  [כ] ראת שנים עשר יום--הרי זו זבה ודאית:  שאפילו היו מהן שניים לפני הנידה, ושבעה של נידה--הרי השלושה לאחר הנידה, ויישאר לה מימי זיבתה שמונה.

כ  וכן אם ראת שלושה עשר יום--יישאר לה מימי זיבתה שבעה, והן ימי הספירה.  [כא] משכה בראיית הדם, אפילו ראת אלף יום--כשיפסוק הדם, סופרת שבעת ימי נקיים; ואחר השבעה, יתחילו ימי הנידה לזו שטעת.

כא  [כב] הא למדת, שכל הטועה אינה מונה משיפסוק הדם פחות משבעה, ולא יתר על שבעה עשר--ויבואו ימי נידתה.  כיצד:  ראת יום אחד ופסק הדם--מונה שבעה עשר, שישה לתשלום נידתה ואחד עשר ימי זיבתה; ויבואו ימי נידתה.  ואם ראת שלושה עשר או יתר--מונה שבעה משיפסוק הדם, ויבואו ימי נידתה כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך