משנה תורה לרמב"ם -> ספר נשים -> הלכות סוטה

פרק א ב ג ד

הלכות סוטה פרק א

א  קינוי האמור בתורה "וקינא את אשתו" (במדבר ה,יד; במדבר ה,ל)--הוא שיאמר לה בפני עדים, אל תיסתרי עם פלוני:  אפילו היה אביה, או אחיה, או גוי, או עבד, או שחוף והוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.

ב  הסתירה האמורה בתורה "ונסתרה" (במדבר ה,יג)--היא שתיסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תיסתרי עימו, בפני שני עדים.  אם שהת עימו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגומעה--הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים וייבדק הדבר; ובזמן שאין שם מי סוטה--תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.

ג  קינא לה עם שניים כאחד ואמר לה, אל תיסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהן כאחד, ושהת כדי טומאה--אפילו הן שני אחיה, או אביה ואחיה--הרי זו אסורה עד שתשתה.

ד  אמר לה בפני שניים, אל תדברי עם פלוני--אין זה קינוי; ואף על פי שנסתרה עימו בעדים, ושהת כדי טומאה--לא נאסרה עליו, ואינה שותה בקינוי זה.  [ה] וכן אם אמר לה, אל תיסתרי עימו, וראוה מדברת עימו--אין זו סתירה, ולא נאסרה ולא שותה; וכן אם לא קדם קינוי, ובאו שניים והעידו שנסתרה עם זה, ושהת כדי טומאה--לא נאסרה על בעלה, ואינה שותה.

ה  [ו] אמר לה, אל תיסתרי עם פלוני, והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, או שאמר לה, אל תיסתרי עם בהמה זו--אין זה קינוי:  שנאמר "ושכב איש אותה" (במדבר ה,יג)--פרט לקטן ולבהמה, שאינן אוסרין אותה עליו.

ו  [ז] בעל שמחל על קינויו קודם שתיסתר--קינויו מחול, וכאילו לא קינא לה; אבל אחר שתיסתר, אינו יכול למחול.  גירשה, הרי זה כמי שמחל; ואם החזירה, צריך לקנות קינוי אחר.

ז  [ח] קינא לה בפני שניים, וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה עליו, ושהת כדי טומאה--הרי זו אסורה עליו, ויוציא וייתן כתובה:  שאינו יכול להשקותה, על פי עצמו.  וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי, עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה, שזינת עם האיש שקינא לה עליו--הרי זה אסור לו לקיימה, ויוציא וייתן כתובה.

ח  [ט] בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עימו אחר קינוי, ושהת כדי טומאה--אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו, יוציא וייתן כתובה; ואם לאו, הרי אשתו מותרת לו.

ט  [י] ואלו שבית דין מקנין להן--מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה במדינה אחרת, או שהיה חבוש בבית האסורין:  לא להשקותה, אלא לפוסלה מכתובתה.

י  [יא] כיצד:  שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה, קוראין לה ואומרין לה, אל תיסתרי עם פלוני.  באו עדים אחר כך שנסתרה עימו, ושהת כדי טומאה--בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם, וקורעין כתובתה; וכשיבוא בעלה, או יבריא, או ייצא מבית האסורין--נותן לה גט; ואינו יכול להשקותה, מפני שלא קינא לה.

יא  [יב] שתת מי המרים, וניקתה מהן, וחזר וקינא לה מהאיש שהשקה על ידו, ונסתרה עימו--אינו משקה אותה על ידו, פעם שנייה; אלא תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.  אבל אם קינא לה עם אחר, ונסתרה עם האחר בעדים--משקה אותה פעם שנייה, ואפילו כמה פעמים:  והוא שישקה כל פעם, בגלל איש אחר.

יב  [יג] השקה אותה, וגירשה, ונישאת לאחר, וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו, ונסתרה עימו בעדים--הרי הבעל השני משקה אותה על ידו, מפני שהוא בעל שני; ואפילו מאה ונישאת לזה אחר זה, משקין אותה על ידי איש אחד, ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה, עד שיהיה שם עד.

יג  [יד] האישה שקינא לה בעלה, ונסתרה אחר הקינוי עימו בעדים, והרי היא עומדת לשתות, ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עימו--הרי זו אסורה על בעלה לעולם; ואינה שותה, ויוצאה בלא כתובה:  ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה, שנאמר "ועד אין בה" (במדבר ה,יג), והרי עד.

יד  [טו] אפילו אישה, ועבד, ושפחה, ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים, ואפילו קרוב--נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינת, ותיאסר על בעלה לעולם, ואינה שותה, ותצא בלא כתובה:  הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים, והתורה האמינה עד אחד בטומאה--הרי כולן כשרין לעדות טומאה.

טו  אף חמש הנשים ששונאות זו את זו, מעידות זו על זו שנטמאת, ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה, ושלא להשקותה; אבל לא לפוסלה מכתובתה, אלא נוטלת כתובתה ויוצאה.

טז  בא עד אחד כשר ואמר נטמאת, הרי זו אינה שותה כמו שביארנו; בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת, אין שומעין לו:  שעד אחד בטומאת סוטה כשניים; ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון, שהוא כשניים.  [יז] באו שניהן כאחד, זה אומר נטמאת, וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת, ובאו שניים אחריו ואמרו לא נטמאת--הרי זו שותה.

יז  [יח] בא עד אחד כשר, ונשים רבות, או פסולין רבים, כאחד--העד אומר נטמאת, והנשים והפסולין אומרין לא נטמאת--הרי זו שותה:  שעד אחד ופסולין רבים, כמחצה על מחצה הם.

יח  [יט] היו כולן פסולין, הולכין אחר הרוב.  כיצד:  שתי נשים אומרות נטמאת, ושלוש אומרות לא נטמאת--הרי זו שותה; שלוש אומרות לא נטמאת, וארבע אומרות נטמאת--הרי זו אינה שותה.  היו מחצה למחצה, הרי זו שותה.

יט  [כ] כל סוטה שאינה שותה, מפני עדי טומאה--הרי זו אסורה על בעלה לעולם, ותצא בלא כתובה:  שהרי נאסרה בקינוי וסתירה, והשתייה שתתירה נמנעה--שהרי יש בה עד, כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך