משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות נערה בתולה

הלכות נערה בתולה פרק א

א  מי שפיתה בתולה, קונסין אותו משקל חמישים סלעים של כסף מזוקק; וזה הוא הנקרא קנס.  וכן אם אנס אותה.  וקנס זה--מצות עשה של תורה, שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה--חמישים כסף" (דברים כב,כט).  [ב] ואיזה הוא מפתה ואיזה הוא אונס--מפתה, לרצונה; ואונס, שבא עליה בעל כורחה.

ב  כל הנבעלת בשדה--הרי זו בחזקת אנוסה, ודנין בו דין אונס:  עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה.  וכל הנבעלת בעיר--הרי זו בחזקת מפותה, מפני שלא זעקה:  עד שיעידו העדים שהיא אנוסה; כגון ששלף חרב ואמר לה, אם תזעקי אהרוג אותך.

ג  המפותה שלא רצת להינשא למפתה, או שלא רצה אביה ליתנה לו, או שלא רצה הוא לכנוס--הרי זה נותן קנסה, והולך; ואין כופין אותו לכנוס.  ואם רצו וכנסה--אינו משלם קנס, אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות.

ד  אבל האנוסה שלא רצת היא, או אביה, להינשא לאונס--הרשות בידם, ונותן קנס.  רצת היא ואביה, ולא רצה הוא--כופין אותו, וכונס ונותן קנס:  שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), הרי זו מצות עשה--אפילו היא חיגרת או סומה או מצורעת, כופין אותו לכנוס.  ואינו מוציא לרצונו לעולם, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (שם)--הרי זו מצות לא תעשה.  [ד] ואין לה כתובה--שלא תיקנו חכמים כתובה לאישה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וזה אינו יכול להוציא.

ה  הייתה אנוסה זו אסורה עליו--אפילו מחייבי עשה, ואפילו שנייה--הרי זה לא יישאנה; וכן אם נמצא בה דבר זימה אחר שכנסה, הרי זה יגרשנה--שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), אישה הראויה לו.  [ו] כוהן גדול שאנס בתולה, או שפיתה אותה--הרי זה לא יכנוס, מפני שהוא מצווה לישא את הבתולה, ובשעה שיישא זו, אינה בתולה; ואם כנס, יוציא בגט.

ו  [ז] אף על פי שנאמר באונס "לא יוכל שלחה" (דברים כב,כט), כיון שקדמו עשה, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (שם)--הרי נתקו לעשה; ונמצאת זו מצות לא תעשה שניתקה לעשה, שאין לוקין עליה, אלא אם לא קיים עשה שבה, כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין.

ז  לפיכך אונס שעבר וגירש--כופין אותו להחזיר, ואינו לוקה; מתה גרושתו קודם שיחזירנה, או שנתקדשה לאחר, או שהיה כוהן שאסור בגרושה--הרי זה לוקה:  שהרי עבר על לא תעשה, ואינו יכול לקיים עשה שבה.

ח  אין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה, ובעדים; ואינו צריך התראה.  ומאימתיי יהיה לבת קנס--מאחר שלוש שנים גמורות, עד שתבגור:  נבעלה בתוך שלוש שנים, אין ביאתה ביאה; בא עליה משבגרה, אין לה קנס--שנאמר "נערה בתולה" (דברים כב,כח), לא הבוגרת.  [ט] ואחת שיש לה אב, או שאין לה אב--יש לה קנס.

ט  ואלו שאין להן קנס--הבוגרת, והממאנת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שניים והעידו שתבעה אותן לזנות עימה, והמתגרשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה.  אבל המתגרשת מן האירוסין--אם נאנסה, יש לה קנס; ואם נתפתתה, אין לה קנס.

י  הגיורת, והשבויה, והמשוחררת--אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה, והיא בת שלוש שנים או פחות--יש לה קנס.  ואם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד כשנתגיירה או כשנפדית או כשנשתחררה, אין לה קנס:  הואיל וביאתן ביאה, הרי הן כבעולות.

יא  הייתה בתולה זו אסורה על האונס, או המפתה--אם הייתה מחייבי כרתות, כגון אחותו ודודתו והנידה וכיוצא בהן, או שהייתה מחייבי לאוין--אם התרו בו, הרי זה לוקה ואינו משלם קנס:  שאין אדם לוקה ומשלם.  ואם לא הייתה שם התראה--הואיל ואינו חייב מלקות, הרי זה משלם קנס.

יב  הייתה מחייבי עשה, או שנייה וכיוצא בה שאסורה מדברי סופרים--בין התרו בו בין לא התרו בו, חייב בקנס:  שאין כאן מלקות.  [יג] הייתה מחייבי מיתת בית דין, כגון בתו ואשת בנו וכיוצא בהן--בין התרו בו, בין לא התרו בו--פטור מן הקנס, שנאמר "ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש" (שמות כא,כב):  הא אם היה שם אסון, אין שם עונש; ואף על פי שהריגת האישה בשגגה, שהרי לא נתכוונו לה, שנאמר "כי יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה . . ." (שם)--הא למדת שלא חלק באסון בין שוגג למזיד, לפוטרו מן התשלומין.

יג  והרי הוא אומר "מכה נפש בהמה, ישלמנה" (ויקרא כד,יח) "ומכה אדם, יומת" (ויקרא כד,כא)--מה מכה נפש בהמה, לא חלק בו בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין; אף מכה נפש אדם, לא חלק בו בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין.  [יד] והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתת בית דין, שאין בה תשלומין.

יד  [טו] בא עליה, ומתה--הרי זה פטור מן הקנס:  שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה" (דברים כב,כט), לא לאבי המתה; והוא, שתמות קודם שתעמוד בדין.