משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות ייבום וחליצה

הלכות ייבום וחליצה פרק ז

א  שניים מן האחין נשואין לשתי אחיות, ומתו שניהן, ולא נודע איזה מהן מת ראשון--הואיל ואי אפשר לייבם שתיהן, והרי זיקה נפלה על שתיהן--שתיהן חולצות, ולא מתייבמות:  ואפילו הייתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה, או מחייבי עשה, או מחייבי לאוין--הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות.  אבל אם הייתה אחת מהן ערווה עליו, כגון שהייתה אם אשתו, או בתה--הרי אחותה מותרת לו, ורצה חולץ רצה מייבם:  שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערווה.

ב  הייתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערווה, והאחרת אסורה על היבם השני משום ערווה--האסורה לזה מותרת לאחיו, והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אח מהן, על המותרת לו בלבד; ורצה חולץ לזו המותרת לו, רצה מייבם.

ג  מת אחד מן האחין, ונפלה אשתו לייבום, ואחר כך מת שני, ונפלה אשתו שהיא אחות הראשונה לייבום, והרי שתיהן קיימות--שתיהן חולצות ולא מתייבמות, כמו שביארנו.  [ד] מתה האחרונה--חזרה הראשונה להיתרה, וחולצת או מתייבמת.  מתה הראשונה--הרי האחרונה באיסורה עומדת, וחולצת ולא מתייבמת:  שהרי לא הייתה ראויה לייבום, בשעת נפילתה.

ד  וכן אם קדם אחד מן האחין, וחלץ לאחרונה--הותרה הראשונה לשאר האחין:  שהרי הזיקה שאסרה אותה, הסירה אחיו בחליצתו.  [ה] וכן אם הייתה הראשונה ערווה על אחד מהן, וקדם וייבם את האחרונה שהיא מותרת לו--הותרה הראשונה לשאר האחין:  שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהן, נתייבמה למותר לה.

ה  אבל אם הייתה האחרונה היא שאסורה על אחד מהן בלבד משום ערווה, הרי הוא מייבם לראשונה.  ושאר האחין אסורין בשתיהן, וחולצין ולא מייבמין כמו שביארנו; ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות, מוציאין אותן מהן.

ו  שלושה אחין, שניים מהן נשואין לשתי אחיות, מת אחד מבעלי אחיות, ועשה השלישי ביבמתו מאמר, ואחר כך מת בעל האחות השני, ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי--הרי זה נותן גט לבעלת המאמר, וחולץ לה; וחולץ לאחותה האחרונה, כדי להתירן לזר.

ז  מת זה שעשה המאמר, והייתה לו אישה אחרת, ונפלו שתיהן לפני בעל האחות--בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן הייבום, שהרי היא אחות אשתו; והאישה האחרת, חולצת ולא מתייבמת, שאין המאמר קונה קניין גמור, עד שיפטור את הצרה.

ח  אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו--אומרין לו, המתן ואל תגרשנה ואל תישאנה עד שייבם אחיך, או יחלוץ, ליבמה זו הזקוקה לכולכם.  חלץ לה אחיו, או ייבמה, או שמתה היבמה--הרי זה יכנוס ארוסתו; מתו אחיו כולם--מוציא את ארוסתו בגט, ויבמתו בחליצה.  ואם מתה ארוסתו, בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתתן--חזרה היבמה להיתרה, ורצה מייבם רצה חולץ.

ט  שלושה אחין, שניים מהן נשואין לשתי אחיות, ויש לכל אחת משתיהן צרה, ומתו הנשואין את האחיות, ונפלו האחיות וצרותיהן לייבום--אם חלץ לצרות, נפטרו אחיות; אבל אם חלץ לאחיות, לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות:  מפני שחליצת אחיות, חליצה שאינה מעולה; וחליצה שאינה מעולה, אינה פוטרת את הצרה, כמו שביארנו.

י  וייראה לי, שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד, והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה וכיוצא בה, או מחייבי לאוין, או מחייבי עשה--שאם חלץ לאסורה, לא הותרה צרתה; חלץ לצרה, הותרה האסורה.

יא  שלושה אחין, שניים מהן נשואין שתי אחיות, והשלישי נשוי נוכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וייבם הנשוי נוכרית את אשתו, ואחר כך מתה אשתו של שני, ואחר כך מת השלישי, ונפלו שתי נשיו לפני השני, שאין לו אישה--הרי אלו פטורות מן החליצה, ומן הייבום:  האחת, מפני שהייתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון, נאסרה עליו לעולם משום אשת אח, כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו; והנוכרית, משום צרתה.

יב  וכן שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני--הרי זו אסורה עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעת נפילה.  אבל המגרש את אשתו, והחזירה ומת--הרי זו מותרת ליבם:  ואף על פי שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו, בשעה שגירשה, הרי חזרה להיתרה, וכשמת אחיו בהיתרה הייתה עומדת.

יג  קטנה שהשיאה אביה, וגירשה בעלה, והחזירה ומת, ועדיין היא קטנה--הרי זו אסורה ליבם:  מפני שגירושיה גירושין גמורין, שהרי אביה השיאה; ואין חזרתה חזרה גמורה, שאין קידושי קטנה גמורין, כמו שביארנו.  [יד] והוא הדין למגרש פיקחת, ונתחרשה, והחזירה ומת, והניחה חירשת--שהיא אסורה ליבם, ואינה חולצת ולא מתייבמת.  וצרת קטנה זו, או חירשת זו--חולצת או מתייבמת.  ואם החזירה כשהיא קטנה או חירשת, וגדלה או נתפקחה אצלו, ואחר כך מת--הרי זו מותרת ליבמה.

יד  [טו] שני אחין נשואין לשתי אחיות, היו שתיהן קטנות הראויות למאן או חירשות, ומת אחד מהן--תצא משום אחות אישה, ופטורה מן החליצה ומן הייבום.  היו אחת גדולה ואחת קטנה, ומת בעל הקטנה--תצא משום אחות אישה; מת בעל הגדולה--מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה, ותהיה גדולה זו מותרת ליבמה.

טו  [טז] שני אחין חירשין נשואין לשתי אחיות פיקחות, או חירשות, או אחת פיקחת ואחת חירשת, וכן שתי אחיות חירשות נשואות לשני אחין פיקחין, או חירשין, או אחד פיקח ואחד חירש, ומת אחד מהן--אשתו פטורה מן החליצה ומן הייבום, משום אחות אישה:  שהרי אין נישואי אחד משניהן, נישואין גמורין.

טז  [יז] שני אחין אחד פיקח ואחד חירש, נשואין לשתי אחיות פיקחות, או אחת חירשת ואחת פיקחת, והרי היא אשת הפיקח--מת החירש--תצא אשתו, משום אחות אישה.  מת הפיקח--הואיל ונישואי הפיקח שמת נישואין גמורין וזיקת זה החירש גמורה, ונישואי החירש אינן נישואין גמורין--הרי זה מוציא את אשתו בגט, מפני שאחותה זקוקה לו; ואשת אחיו הפיקח אסורה לעולם, שאינו יכול לכנוס מפני אחותה, ולא יחלוץ, מפני שהוא חירש.

יז  [יח] ולמה גזרו חכמים שיוציא זה החירש אשתו החירשת, והן אינן בני חיוב, אלא הרי הן כקטן אוכל נבילות, שאין בית דין מצווין להפרישו:  אמרו חכמים, אם תשב אשתו עימו, נמצאת אחותה נישאת לזר, ויאמרו נפטרה משום אחות אישה; לפיכך מוציא החירש אשתו בגט, כדי שתהיה אחותה אסורה לעולם.

יח  [יט] וכן שני אחין פיקחין נשואין לשתי אחיות, אחת פיקחת ואחת חירשת--מת בעל החירשת, תצא משום אחות אישה.  מת בעל הפיקחת, מוציא את אשתו החירשת בגט; ואת אשת אחיו בחליצה, מפני שהוא פיקח ויכול לחלוץ.

יט  [כ] שני אחין אחד פיקח ואחד חירש, והחירש נשוי שתי נשים פיקחות, האחת מהן ערווה על הפיקח, ומת החירש--שתיהן פטורות על כל פנים:  אם נישואי הערווה נישואין, הרי השנייה צרתה ופטורה; ואם אין נישואי הערווה נישואין, כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין.  [כא] הייתה בתו וכיוצא בה חירשת, ונשואה לאחיו הפיקח--צרתה חולצת, ולא מתייבמת:  שאין נישואי החירשת גמורין.

כ  [כב] כל מקום שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות--אחד שתי אחיות, או אישה ובתה, או אישה ובת בתה, וכיוצא בהן:  עניין הדברים--שהן שתי נשים שהאחת מהן ערווה עם האחרת, ואי אפשר לישא שתיהן משום ערווה.  וכן כל מקום שנאמר אחות אשתו, או אחות יבמתו--אחד אחותה, או אימה, או בתה:  עניין הדברים--אחת מקרובותיה, שהן ערווה עימה.