משנה תורה לרמב"ם -> ספר זמנים -> הלכות מגילה וחנוכה

פרק א ב ג ד

הלכות חנוכה פרק ג

א  בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות.  וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם.  וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני.

ב  וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה.  ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים--עד שכתשו זיתים, והוציאו שמן טהור.

ג  ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מלילי חמישה ועשרים בכסליו, ימי שמחה והלל; ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות.  וימים אלו, הן הנקראין חנוכה.  והן אסורין בספד ותענית, כימי הפורים; והדלקת הנרות בהן, מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

ד  כל שחייב בקריאת המגילה, חייב בהדלקת נר חנוכה; והמדליק אותה בלילה הראשון, מברך שלוש ברכות:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה; ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה; ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.  וכל הרואה אותה, מברך שתיים--שעשה ניסים לאבותינו, ושהחיינו.  ובשאר הלילות, המדליק מברך שתיים, והרואה מברך אחת--שאין מברכין שהחיינו, אלא בלילה הראשון.

ה  בכל יום ויום משמונת הימים האלו, גומרין את ההלל; ומברך לפניו, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לגמור את ההלל--בין יחיד, בין ציבור:  אף על פי שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים, מברך עליה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב--שכל ודאי של דבריהם, מברכין עליו.  אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק, כגון מעשר דמאי--אין מברכין עליו; ולמה מברכין על יום טוב שני, והם לא תיקנוהו אלא מפני הספק--כדי שלא יזלזלו בו.

ו  ולא הלל חנוכה בלבד, הוא שמדברי סופרים, אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים, בכל הימים שגומרין בהן את ההלל.  ושמונה עשר יום בשנה, מצוה לגמור בהן את ההלל; ואלו הן--שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, וראשון של פסח, ויום עצרת.  אבל ראש השנה ויום הכיפורים, אין בהן הלל, לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתרה; ולא תיקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל.

ז  מקומות שעושין ימים טובים שני ימים, גומרין את ההלל באחד ועשרים יום--בתשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים של פסח, ושני ימים של עצרת.  אבל בראשי חודשים, קריאת ההלל מנהג, ואינה מצוה; ומנהג זה, בציבור.  לפיכך קוראין בדילוג; ואין מברכין עליו, שאין מברכין על המנהג.  ויחיד, לא יקרא כלל; ואם התחיל, ישלים בדילוג כדרך שקוראין הציבור.  וכן בשאר ימי הפסח, קוראין בדילוג כראשי חודשים.

ח  כיצד מדלגין:  מתחילין מתחילת ההלל, עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח); ודולג ואומר "ה', זכרנו יברך . . ." (תהילים קטו,יב), עד "הללו יה" (תהילים קטו,יח); ומדלג ואומר "מה אשיב, לה'" (תהילים קטז,יב), עד "הללו יה" (תהילים קטז,יט); ומדלג ואומר "מן המצר, קראתי יה" (תהילים קיח,ה), עד סוף ההלל.  וזה הוא המנהג הפשוט; ויש מדלגין דילוג אחר.

ט  כל היום, כשר לקריאת ההלל.  והקורא את ההלל למפרע, לא יצא; קרא ושהה, וחזר וקרא--אף על פי ששהה כדי לגמור את כולו, יצא.  ימים שגומרין בהן את ההלל, יש לו להפסיק בין פרק לפרק; אבל באמצע הפרק, לא יפסיק.  וימים שקוראין בהן בדילוג, אפילו באמצע הפרק, פוסק.

י  כל יום שגומרין בו את ההלל, מברך לפניו; ומקום שנהגו לברך אחריו, מברך.  כיצד מברך:  יהללוך ה' אלוהינו כל מעשיך, וחסידיך וצדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל, ברינה יודו לשמך--כי אתה ה', לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר, ומעולם ועד עולם, אתה האל.  ברוך אתה ה', המלך המשובח המפואר, חי וקיים, תמיד ימלוך לעולם ועד.

יא  יש מקומות שנהגו לכפול מ"אודך, כי עניתני" (תהילים קיח,כא) עד סוף ההלל, כופלין כל דבר ודבר שתי פעמים.  ומקום שנהגו לכפול, יכפול; ומקום שנהגו שלא לכפול, אין כופלין.

יב  מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים, כך היה:  אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל, מתחיל ואומר הללו יה, וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר הללו עבדי ה', וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר הללו את שם ה', וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, וכל העם עונין הללו יה.  וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל, הללו יה מאה ושלוש ועשרים פעמים--סימן להם, שנותיו של אהרון.

יג  וכן כשהקורא מגיע לראש כל פרק ופרק, הן חוזרין ואומרין מה שאמר.  כיצד:  כשהוא אומר בצאת ישראל ממצריים, כל העם חוזרין ואומרין בצאת ישראל ממצריים; והקורא אומר בית יעקוב מעם לועז, וכל העם עונין הללו יה; עד שיאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוניי, וכל העם חוזרין ואומרין אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוניי.  וכן כשיאמר הקורא הללו את ה' כל גויים, כל העם חוזרין ואומרין הללו את ה' כל גויים.

יד  הקורא אומר אנא ה' הושיעה נא, והן עונין אחריו אנא ה' הושיעה נא--אף על פי שאינו ראש פרק.  הוא אומר אנא ה' הצליחה נא, והן עונין אנא ה' הצליחה נא; הוא אומר ברוך הבא, וכל העם אומרים בשם ה'.  ואם היה המקרא את ההלל קטן, או עבד, או אישה--עונה אחריהם מה שהן אומרין, מילה מילה בכל ההלל.

טו  זה הוא המנהג הראשון, ובו ראוי לילך; אבל בזמנים אלו, ראיתי בכל המקומות, מנהגות משונות בקריאתו ובעניית העם, ואין אחד מהם דומה לאחר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך