משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות חמץ ומצה

הלכות חמץ ומצה פרק ח

א  סידור עשיית מצוות אלו בליל חמישה עשר, כך הוא:  בתחילה מביאין כוס לכל אחד ואחד, ומברך בורא פרי הגפן; ואומר עליו קידוש היום, וזמן, ושותה.  ואחר כך מברך על נטילת ידיים, ונוטל ידיו.  ומביאין שולחן ערוך, ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר; ובזמן הזה, מביאין על השולחן שני מיני בשר--אחד זכר לפסח, ואחד זכר לחגיגה.

ב  מתחיל ומברך בורא פרי האדמה, ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת, ואוכל כזית, הוא וכל המסובין עימו--כל אחד ואחד, אין פחות מכזית.  ואחר כך עוקרין את השולחן, מלפני קורא ההגדה לבדו; ומוזגין הכוס השני, וכאן הבן שואל.  ואומר הקורא, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות:  שבכל הלילות, אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת; והלילה הזה, שתי פעמים.  שבכל הלילות, אנו אוכלין חמץ ומצה; והלילה הזה, כולו מצה.  שבכל הלילות, אנו אוכלין שאר ירקות; והלילה הזה, מרורים.  שבכל הלילות, אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל; והלילה הזה, כולו צלי.  שבכל הלילות, אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין; והלילה הזה, כולנו מסובין.

ג  בזמן הזה, אינו אומר והלילה הזה כולו צלי--שאין לנו קרבן.  ומתחיל בגנות, וקורא עד שגומר דרש פרשת "ארמי אובד אבי" (דברים כו,ה) כולה.

ד  ומחזיר השולחן לפניו ואומר, פסח זה שאנו אוכלין, על שם שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו במצריים, שנאמר "ואמרתם זבח פסח הוא לה'" (שמות יב,כז); ומגביה המרור בידו ואומר, מרור זה שאנו אוכלין, על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצריים, שנאמר "וימררו את חייהם . . ." (שמות א,יד); ומגביה המצה בידו ואומר, מצה זו שאנו אוכלין, על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצריים . . ." (שמות יב,לט).  ובזמן הזה אומר, פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו . . .

ה  ואומר, לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הניסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות . . .; ונאמר לפניו, הללו יה.  "הללו יה:  הללו, עבדי ה' . . ." (תהילים קיג,א) עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח); וחותם ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצריים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים.  ובזמן הזה מוסיף, כן ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו.  ברוך אתה ה', גואל ישראל.  ומברך על הגפן, ושותה הכוס השני.

ו  ואחר כך מברך על נטילת ידיים, ונוטל ידיו שנייה--שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה; ולוקח שני רקיקין, חולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם, ומברך המוציא לחם מן הארץ.  ומפני מה אינו מברך על שתי כיכרות, כשאר ימים טובים:  משום שנאמר "לחם עוני" (דברים טז,ג)--מה דרכו של עני בפרוסה, אף כאן בפרוסה.

ז  ואחר כך כורך מצה ומרור כאחד, ומטבל בחרוסת, ומברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה ומרורים; ואוכלן.  ואם אכל מצה בפני עצמה, ומרור בפני עצמו, מברך על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.  [ז] ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת הזבח; ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר, תחילה.  ומברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת הפסח; ואוכל מגופו של פסח.  ולא ברכת הפסח, פוטרת של זבח; ולא של זבח, פוטרת של פסח.

ח  בזמן הזה שאין שם קרבן, אחר שמברך המוציא לחם, חוזר ומברך על אכילת מצה, ומטבל מצה בחרוסת ואוכל.  וחוזר ומברך על אכילת מרור, ומטבל מרור בחרוסת ואוכל; ולא ישהה אותו בחרוסת, שמא יבטל טעמו.  וזה, מצוה מדברי סופרים.  וחוזר וכורך מצה ומרור, ומטבל בחרוסת, ואוכלן בלא ברכה, זכר למקדש.

ט  ואחר כך נמשך בסעודה, ואוכל כל שהוא רוצה לאכול, ושותה כל שהוא רוצה לשתות.  ובאחרונה אוכל מבשר הפסח, אפילו כזית, ואינו טועם אחריו מאכל אחר, כלל; ובזמן הזה, אוכל כזית מצה, ואינו טועם אחריה כלום:  כדי שיהיה הפסק סעודתו, וטעם בשר הפסח או המצה בפיו--שאכילתן היא המצוה.

י  ואחר כך נוטל ידיו, ומברך ברכת המזון על כוס שלישי, ושותהו.  ואחר כך מוזג כוס רביעי, וגומר עליו את ההלל; ואומר עליו ברכת השיר, והיא יהללוך ה' אלוהינו כל מעשיך . . .  ואינו טועם אחר כך כלום, כל הלילה--חוץ מן המים.  ויש לו למזוג כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול--והוא מ"הודו לה', כי טוב" (תהילים קלו,א), עד "על נהרות, בבל" (תהילים קלז,א); וכוס זה אינו חובה, כמו ארבע הכוסות.  ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה, אף על פי שאינו מקום סעודה.

יא  מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים; מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין--גזירה, שמא יאמרו בשר הפסח הוא.  ובכל מקום אסור לאכול שה צלי כולו כאחד בליל זה, מפני שנראה כאוכל קודשים בחוץ; ואם היה מחותך, או שחיסר ממנו אבר, או שלק בו אבר והוא מחובר--הרי זה מותר, במקום שנהגו.

יב  מי שאין לו יין בלילי הפסח--מקדש על הפת כדרך שעושה בשבת, ועושה כל הדברים על הסדר הזה; מי שאין לו ירק אלא מרור בלבד, בתחילה מברך על המרור שתי ברכות--בורא פרי האדמה, ועל אכילת מרור--ואוכל; וכשגומר ההגדה, מברך על המצה ואוכלה, וחוזר ואוכל מן המרור, בלא ברכה.

יג  מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית, כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת, מברך על אכילת מצה, ואוכל אותו כזית; ואינו טועם אחריו כלום.

יד  מי שישן בתוך הסעודה והקיץ, אינו חוזר ואוכל.  בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה, חוזרין ואוכלין; נרדמו כולן וניעורו, לא יאכלו; נתנמנמו כולן, יאכלו.