משנה תורה לרמב"ם -> ספר זמנים -> הלכות שביתת עשור

פרק א ב ג

הלכות שביתת עשור פרק ב

א  האוכל ביום הכיפורים מאכלין הראויין לאדם ככותבת הגסה, שהיא פחות מכביצה במעט--הרי זה חייב.  וכל האוכלים מצטרפין לשיעור זה.  וכן השותה משקין הראויין לשתיית אדם כמלוא לוגמיו של שותה, כל אחד ואחד לפי לוגמיו--חייב; וכמה מלוא לוגמיו--כדי שיסלקם לצד אחד וייראה מלא, ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית.  וכל המשקין מצטרפין לשיעור זה.  ואכילה ושתייה, אין מצטרפין לשיעור אחד.

ב  אחד האוכל אוכלים המותרים, או שאכל דברים האסורין כגון פיגול ונותר וטבל ונבילות וטריפות וחלב או דם, הואיל ואכל אוכלים הראויין לאדם, הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכיפורים.

ג  אכל או שתה פחות משיעור זה, אינו חייב כרת; אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור, אין חייבין כרת אלא על כשיעור.  והאוכל או השותה חצי שיעור, מכין אותו מכת מרדות.

ד  אכל מעט וחזר ואכל וחזר ואכל--אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלוש ביצים, הרי אלו מצטרפות לכשיעור; ואם לאו, אין מצטרפות.  שתה מעט וחזר ושתה וחזר ושתה--אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לשיעור; ואם לאו, אין מצטרפין.

ה  אכל אוכלים שאינן ראויין למאכל אדם, כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין, או ששתה משקין שאינן ראויין, כגון ציר או מורייס וחומץ חי--אפילו אכל ושתה מהן הרבה, הרי זה פטור מן הכרת; אבל מכין אותו מכת מרדות.

ו  שתה חומץ מזוג במים, חייב.  הכוסס פלפלין וזנגביל יבש וכיוצא בהן, פטור; אבל זנגביל רטוב, חייב.  אכל עלי גפנים, פטור; לולבי גפנים, חייב.  ואלו הן לולבי גפנים, כל שליבלבו בארץ ישראל מראש השנה ועד יום הכיפורים; יתר על זה, הרי הן כעצים ופטור.  וכן כל כיוצא באלו.

ז  אכל צלי במלח, מצטרף המלח לבשר; ציר שעל גבי ירק, מצטרף:  מפני שמכשירי האוכל המעורבים עם האוכל, כאוכל הן חשובים.  היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו, ואכל יתר על שובעו--פטור, כמי שאכל אוכלין שאינם ראויין לאכילה:  שאף על פי שזה היתר ראוי לרעב, אינו ראוי לכל מי ששבע כזה.

ח  חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול ביום הכיפורים--אף על פי שהרופאים הבקיאין אומרין אינו צריך--מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר דיי.  אמר החולה איני צריך, והרופא אומר צריך--מאכילין אותו על פיו:  והוא, שיהיה רופא אומן.  רופא אחד אומר צריך, ואחד אומר אינו צריך--מאכילין אותו; מקצת הרופאין אומרין צריך, ומקצתן אומרין אינו צריך--הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין:  ובלבד שלא יאמר החולה, צריך אני; אבל אם אמר, צריך אני--מאכילין אותו.  לא אמר החולה שהוא צריך, ונחלקו הרופאים והיו כולם בקיאין, ואלו שאמרו צריך כמניין שאמרו אינו צריך--מאכילין אותו.

ט  עוברה שהריחה בשר, לוחשין לה באוזנה שיום הכיפורים הוא:  אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב; ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב נפשה.  וכן מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו עד שייאורו עיניו; אפילו נבילות ושקצים מאכילין אותו מיד, ואין משהין עד שימצאו דברים המותרין.

י  קטן בן תשע שנים ובן עשר שנים, מחנכין אותן שעות.  כיצד:  היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום, מאכילין אותו בשלוש; היה רגיל בשלוש, מאכילין אותו בארבע.  לפי כוח הבן מוסיפין לענותו בשעות.  בן אחת עשרה שנה, בין זכר בין נקבה--מתענה ומשלים מדברי סופרים, כדי לחנכו במצוות.

יא  בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות--הרי הן גדולים לכל המצוות, ומשלימין מן התורה; אבל אם לא הביאו שתי שערות--עדיין קטנים הן, ואינם משלימין אלא מדברי סופרים.  קטן שהוא פחות מבן תשע--אין מענין אותו ביום הכיפורים, כדי שלא יבואו לידי סכנה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך