משנה תורה לרמב"ם -> ספר זמנים -> הלכות שבת

הלכות שבת פרק ז

א  מלאכות שחייבין עליהן סקילה וכרת במזיד, או קרבן חטאת בשגגה--מהן אבות, ומהן תולדות; ומניין כל אבות מלאכות, ארבעים חסר אחת.  ואלו הן--החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימור, והדישה, והזרייה, והברירה, והטחינה, וההרקדה, והלישה, והאפייה, והגזיזה, והליבון, והניפוץ, והצביעה, והטווייה, ועשיית הנירין, והנסכת המסכה, והאריגה, והבציעה, והקשירה, וההתרה, והתפירה, והקריעה, והבניין, והסתירה, וההכיה בפטיש, והצידה, והשחיטה, וההפשטה, וההעבדה, ומחיקת העור, וחיתוכו, והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי, וההוצאה מרשות לרשות.

ב  כל אלו המלאכות וכל שהוא מעניינן, הן הנקראין אבות מלאכות.  כיצד הוא עניינן:  אחד החורש, או החופר, או העושה חריץ--הרי זה אב מלאכה:  שכל אחת ואחת מהן חפירה בקרקע, ועניין אחד הוא.

ג  וכן אחד הזורע זרעים, או הנוטע אילנות, או המבריך אילנות, או המרכיב, או הזומר--כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות, ועניין אחד הוא:  שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוון.

ד  וכן אחד הקוצר תבואה או קטנית, או הבוצר ענבים, או הגודר תמרים, או המוסק זיתים, או האורה תאנים--כל אלו אב מלאכה אחת הן:  שכל אחת מהן לעקור דבר מגידוליו מתכוון.  ועל דרך זו, שאר האבות.

ה  התולדה, היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות.  כיצד:  המחתך את הירק מעט מעט לבשלו, הרי זה חייב--שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה; וכל העושה דבר הדומה לזה, הרי זה תולדת טוחן.  וכן הלוקח לשון של מתכת, ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב--הרי זה תולדת טחינה.

ו  וכן הלוקח חלב, ונתן בו קיבה כדי לחבצו--הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהרי הפריש הקוס מן החלב; ואם גיבנו ועשהו גבינה, חייב משום בונה--שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכול עד שייעשו גוף אחד, הרי זה דומה לבניין.  וכן לכל מלאכה ומלאכה מאלו האבות, יש להן תולדות על דרך זו שאמרנו; ומגוף המלאכה הנעשית בשבת, תדע מעין איזה אב היא, ותולדת איזה אב היא.

ז  אחד העושה אב מאבות מלאכות, או תולדה מן התולדות--במזיד, חייב כרת, ואם באו עדים, נסקל; בשוגג, חייב חטאת קבועה.  אם כן, מה הפרש יש בין האבות והתולדות:  אין ביניהן הפרש, אלא לעניין הקרבן בלבד--שהעושה בשוגג--אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, חייב חטאת על כל אב ואב; ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.

ח  כיצד:  הרי שחרש, וזרע, וקצר בשבת בהעלם אחד--חייב שלוש חטאות; ואפילו עשה הארבעים חסר אחת בשגגה, כגון ששכח שאלו המלאכות אסורות לעשות בשבת--חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת.  אבל אם טחן, וחתך הירק, ושף לשון של מתכת בהעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו.  וכן כל כיוצא בזה.

ט  העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.  כיצד:  הרי שזרע, ונטע, והבריך, והרכיב, וזמר בהעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת, שכולן אב אחד הן.  וכן כל כיוצא בזה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך