משנה תורה לרמב"ם -> ספר אהבה -> הלכות ברכות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות ברכות פרק ט

א  כשם שאסור לו לאדם ליהנות במאכל או במשקה, קודם ברכה--כך אסור לו להריח ריח טוב, קודם ברכה.  וכיצד מברכין על ריח טוב:  אם היה זה שיש לו הריח עץ או מין עץ, מברך עליו בורא עצי בשמים; ואם היה עשב או מין העשב, מברך בורא עשבי בשמים; ואם היה לא מעץ ולא מאדמה, כגון המור שהוא מן החיה--מברך בורא מיני בשמים; ואם היה פרי הראוי לאכילה, כגון אתרוג ותפוח--מברך שנתן ריח טוב בפירות.  ועל הכול--אם אמר בורא מיני בשמים, יצא.

ב  אין מברכין על המוגמר, עד שתעלה תימורתו.  וכיצד מברכין עליו:  אם היה זה הנשרף שנתן ריח עץ, מברכין עצי בשמים; ואם היה עשב, מברכין עשבי בשמים; ואם היה ממין חיה וכיוצא בה, מברכין בורא מיני בשמים.

ג  שמן של אפרסמון וכיוצא בו, מברך עליו בורא שמן ערב; אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו בורא עצי בשמים.  שמן שבישמו כעין שמן המשחה, מברך עליו בורא מיני בשמים.  הביאו לפניו שמן והדס, מברך על ההדס ופוטר את השמן, מפני שברכה אחת לשניהן, והיא עצי בשמים.

ד  היו לפניו בושם שהוא עץ ובושם שהוא עשב, אין ברכת אחד מהן פוטרת את חברו, אלא מברך על זה לעצמו, ועל זה לעצמו.  הביאו לפניו יין ושמן--אוחז יין בימינו, ושמן בשמאלו; ומברך על היין ושותהו, וחוזר ומברך על השמן ומריח בו וטחו בראש השמש; ואם היה השמש תלמיד חכמים, טחו בכותל.

ה  דבר שהוא ספק אם מן העץ אם מן האדמה, מברך עליו בורא מיני בשמים; בושם שעירבו הרוכל ממינין הרבה, מברך עליו בורא מיני בשמים.  נכנס לחנותו של בשם שיש בה מינין הרבה, מברך בורא מיני בשמים.  אם ישב שם כל היום כולו, אינו מברך אלא אחת; נכנס ויצא נכנס ויצא, מברך על כל פעם ופעם.

ו  השושנה וחלפי הים, מברכין עליהן בורא עצי בשמים.  נרגיס של גינה, בורא עצי בשמים; ושל שדה, בורא עשבי בשמים.  הוורד, ומי הוורד, והלבונה, והמצטכי, וכיוצא בהן--בורא עצי בשמים.

ז  שלושה מיני ריח טוב, אין מברכין עליהן; ואלו הן--ריח טוב שאסור להריח בו, וריח טוב העשוי להעביר ריח רע, וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה.

ח  כיצד:  בשמים של עבודה זרה, ובשמים שעל ערווה מן העריות--אין מברכין עליהן, לפי שאסור להריח בהן.  בשמים של מתים, ובשמים של בית הכיסא, ושמן העשוי להעביר את הזוהמה--אין מברכין עליהן, לפי שנעשו להעביר ריח רע.  מוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים--אין מברכין עליו, לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר.  וכן המריח בבגדים המוגמרין, אינו מברך, לפי שאין שם עיקר בושם, אלא ריח בלא עיקר.

ט  בשמים של מסיבה של גויים--אין מברכין עליהן, שסתם מסיבת גויים לעבודה זרה.  היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב--אם רוב העיר גויים, אינו מברך; ואם רוב ישראל, מברך:  נתערב ריח שמברכין עליו, בריח שאין מברכין עליו--הולכין אחר הרוב.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך