משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות ברכות

הלכות ברכות פרק ד

א  כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלוש, צריך לברך אותה במקום שאכל.  אכל כשהוא מהלך--יישב במקום שפסק, ויברך; אכל כשהוא עומד--יישב במקומו, ויברך.  שכח ברכת המזון, ונזכר קודם שיתאכל המזון במעיו--מברך במקום שנזכר; ואם היה מזיד, חוזר למקומו ומברך, ואם בירך במקום שנזכר, יצא ידי חובתו.  וכן אם בירך כשהוא עומד, או כשהוא מהלך--יצא ידי חובתו; ולכתחילה לא יברך ברכת המזון, ולא ברכה שמעין שלוש, אלא כשהוא יושב, ובמקום שאכל.

ב  מי שנסתפק לו אם בירך המוציא או לא בירך--אינו חוזר ומברך, מפני שאינה מן התורה.  שכח לברך המוציא--אם נזכר עד שלא גמר סעודתו, חוזר ומברך; ואם לאחר שגמר, אינו חוזר ומברך.

ג  היה אוכל בבית זה, ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקרא לו חברו לדבר עימו, ויצא לו לפתח ביתו וחזר--הואיל ושינה מקומו, צריך לברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך בתחילה המוציא, ואחר כך גומר סעודתו.

ד  חברים שהיו יושבין לאכול, ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה--אם הניחו שם זקן או חולה--חוזרין למקומן וגומרין סעודתן, ואינן צריכין לברך שנייה.  ואם לא הניחו שם אדם--כשהן יוצאין, צריכין ברכה למפרע; וכשהן חוזרין, צריכין ברכה לכתחילה.

ה  וכן אם היו מסובין לשתייה, או לאכילת פירות:  שכל המשנה מקומו, הרי פסק אכילתו; ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שנייה לכתחילה על מה שהוא צריך לאכול.  והמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד, אינו צריך לחזור ולברך.  אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה, צריך לחזור ולברך.

ו  בירך על הפת, פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת, ממיני התבשיל ופירות, וכיוצא בהן; אבל אם בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת.  בירך על מעשה קדירה, פטר את התבשיל; בירך על התבשיל, לא פטר את מעשה קדירה.

ז  גמר בליבו מלאכול או מלשתות, ואחר כך נמלך לאכול או לשתות--אף על פי שלא שינה מקומו, חוזר ומברך; ואם לא גמר בליבו, אלא דעתו לחזור לשתות או לאכול--אפילו פסק כל היום כולו, אינו צריך לברך שנית.

ח  היו שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון, או בואו ונקדש קידוש היום--נאסר להם לשתות, עד שיברכו או יקדשו; ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו, אף על פי שאינם רשאים--צריכים לחזור ולברך בורא פרי הגפן, ואחר כך ישתו.  אבל אם אמרו בואו ונבדיל, אינן צריכין לחזור ולברך.

ט  היו מסובין לשתות יין, ובא להן מין יין אחר, כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור, או ישן והביאו חדש--אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שנייה; אבל מברכין ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, הטוב והמטיב.

י  אין מברכין על אוכל מכל האוכלין, ולא על משקה מכל המשקין, עד שיבוא לפניו; ואם בירך ואחר כך הביאו לפניו, צריך לחזור ולברך.  נטל אוכל ובירך עליו, ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר--נוטל אחר וחוזר ומברך עליו, אף על פי שהוא מאותו המין; וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה, כדי שלא להוציא שם שמיים לבטלה.

יא  עומד אדם על אמת המים, ומברך ושותה, אף על פי שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה, אינן המים ששתה--מפני שלכך נתכוון, מתחילה.

יב  [יא] דברים הבאים בתוך הסעודה, והן מחמת הסעודה--אינן צריכין ברכה לא לפניהן, ולא לאחריהן; אלא ברכת המוציא שבתחילה, וברכת המזון שבסוף, פוטרין הכול, שהכול טפילה לסעודה.  ודברים שאינן מחמת הסעודה, שבאו בתוך הסעודה--טעונין ברכה לפניהן, ואין טעונין ברכה לאחריהן.  ודברים הבאים לאחר הסעודה, בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה--טעונין ברכה לפניהן, ולאחריהן.

יג  [יב] בשבתות וימים טובים, ובסעודת הקזת הדם, ובעת שיצא מן המרחץ, וכיוצא בהן, שאדם קובע סעודתו על היין--אם בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין ששותה לאחר המזון קודם שיברך ברכת המזון; אבל בשאר הימים, צריך לחזור ולברך בתחילה על היין שלאחר המזון.  בא להן יין בתוך המזון, כל אחד ואחד מברך לעצמו, שאין בית הבליעה פנוי, שיענו הכול אחר אחד אמן; ואינו פוטר את היין שלאחר המזון.