משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות ברכות

הלכות ברכות פרק ב

א  סדר ברכת המזון כך הוא--ראשונה ברכת הזן, שנייה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב:  ברכה ראשונה, משה רבנו תיקנה; שנייה, תיקנה יהושוע; שלישית, תיקנה דויד ושלמה בנו; וברכה רביעית, חכמי משנה תיקנוה.

ב  הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, ואכלו פיתן--אין מברכין לפניה.  ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד, כדי שלא ייבטלו ממלאכת בעל הבית:  ברכה ראשונה כתקנה; שנייה פותח בברכת הארץ, וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ, וחותם בברכת הארץ.  ואם היו עושין בסעודתן בלבד, או שהיה בעל הבית מסב עימהן--מברכין כתקנן ארבע ברכות, כשאר כל אדם.

ג  ברכת הארץ--צריך לומר הודיה בתחילתה ובסופה, וחותם בה על הארץ ועל המזון; וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, לא יצא ידי חובתו.  וצריך להזכיר בה ברית ותורה, ולהקדים ברית לתורה:  שהברית הזאת שאומרין בברכת הארץ, היא ברית מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות; והתורה כולה נכרתו עליה שלוש בריתות, שנאמר "אלה דברי הברית . . . מלבד הברית" (דברים כח,סט), "אתם ניצבים . . . לעוברך, בברית ה'" (דברים כט,ט-יא).

ד  ברכה שלישית--פותח בה רחם ה' אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, או נחמנו ה' אלוהינו בירושלים עירך; וחותם בה בונה ירושלים, או מנחם עמו בבניין ירושלים--ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה.  וכל מי שלא אמר מלכות בית דויד בברכה זו, לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא עניין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דויד.

ה  בשבתות ובימים טובים, מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע.  כיצד:  מתחיל נחמנו ה' אלוהינו בציון עירך, או רחם ה' אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך; ומסיים מנחם עמו בבניין ירושלים, או בונה ירושלים.  ואומר באמצע בשבת, אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה והחליצנו במצוותיך ובמצות יום המנוח השביעי הזה, ונשבות בו וננוח בו כמצות רצונך, ואל תהא צרה ויגון ביום מנוחתנו.  ובימים טובים אומר, יעלה ויבוא; וכן בראשי חודשים, ובחולו של מועד, מוסיף באמצע ברכה שלישית, יעלה ויבוא.

ו  בחנוכה ופורים, מוסיף באמצע ברכת הארץ, על הניסים, כדרך שמוסיף בתפילה.  ויום טוב או ראש חודש שחל להיות בשבת, מזכיר רצה והחליצנו תחילה, ואחר כך יעלה ויבוא; וכן ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מזכיר על הניסים בברכת הארץ, ורצה והחליצנו ויעלה ויבוא בנחמה.

ז  ברכה רביעית, צריך להזכיר בה שלוש מלכייות.  וכשמברך האורח אצל בעל הבית, מוסיף בה ברכה לבעל הבית.  כיצד מברכו--אומר יהי רצון שלא תבוש בעל הבית בעולם הזה, ולא תיכלם לעולם הבא; ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית, ולהאריך בה.

ח  וכשמברכין בבית האבל, אומר בברכה רביעית, המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, שאנחנו עמו ועבדיו ובכול אנו חייבין להודות לו ולברכו; ומבקש רחמים על האביל לנחמו, כפי מה שירצה; וגומר הרחמן.

ט  בבית חתנים, מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו, בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם; ואין מברכין ברכה זו לא עבדים, ולא קטנים.  ועד כמה מברכין אותה--אם היה אלמון שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד; ואם היה בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה, מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה.

י  ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים, היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין.  במה דברים אמורים, בשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין, ושמעו הברכות; אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות, כדרך שמברכין בשעת נישואין--והוא שיהיו עשרה, וחתנים מן המניין.

יא  [אלו הן שבע ברכות:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול ברא לכבודו.  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, יוצר האדם.  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד; ברוך אתה ה', יוצר האדם.  שוש תשיש ותגל עקרה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה; ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה.  שמח תשמח ריעים אהובים, כשמחך יצירך מקדם בגן עדן; ברוך אתה ה', משמח עמו ובונה ירושלים.  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורינה אהבה ואחווה שלום וריעות, מהרה ה' אלוהינו יישמע מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם; ברוך אתה ה', משמח חתן עם הכלה.]

יב  שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום--אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית--בשבת אומר ברוך אשר נתן שבת מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קודש, ברוך אתה ה' מקדש השבת; ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים.  ומתחיל בברכה רביעית, וגומר.  ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית--פוסק וחוזר לראש, שהוא ברכת הזן.

יג  בראשי חודשים, שכח ולא אמר יעלה ויבוא--אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית--אומר ברוך אשר נתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון, ואינו חותם בה; ומתחיל בברכה רביעית, וגומר.  ואם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית--גומר אותה, ואינו חוזר; וכן בחולו של מועד.  ובחנוכה ובפורים, שכח ולא הזכיר העניין בברכת המזון--אינו חוזר.

יד  מי שאכל ושכח ולא בירך--אם נזכר קודם שיתאכל המזון שבמעיו, חוזר ומברך; וכן אם נעלם ממנו, ולא ידע אם בירך או לא בירך, חוזר ומברך--והוא, שלא נתאכל המזון שבמעיו.