משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

הלכות ספר תורה פרק ט

א  אין עושין ספר תורה, לא אורכו יתר על היקפו, ולא היקפו יתר על אורכו.  וכמה הוא אורכו:  בגוויל--שישה טפחים, שהם ארבע ועשרים אצבע ברוחב הגודל של יד; ובקלף--או פחות או יתר, והוא שיהא אורכו כהיקפו.  וכן אם עשה בגוויל פחות משישה ומיעט את הכתב, או יתר על השישה והרחיב בכתב, עד שיהיה אורכו כהיקפו--הרי זה כמצוה.

ב  שיעור הגיליון מלמטה, ארבע אצבעות; ולמעלה, שלוש אצבעות; ובין דף לדף, שתי אצבעות.  לפיכך צריך שיניח בתחילת כל יריעה ובסופה, רוחב אצבע אחת וכדי תפירה--שנמצא כשתיתפר היריעה, יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו, שתי אצבעות.  ויניח מן העור בתחילת הספר ובסופו, כדי לגול עמוד.  וכל השיעורין האלו, למצוה; ואם חיסר או הותיר, לא פסל.

ג  כיצד יתכוון אדם, עד שייעשה הספר שיהיה אורכו כהיקפו:  מתחיל ומרבע העורות בשווה, ועושה רוחב כל עור מהן שישה טפחים, קצב אחד לכול.  ואחר כך גולל העורות, ועושה מהן כרך אחד, מהודק יפה יפה; ומוסיף בעורות ומהדק, עד שייעשה היקף הכרך שישה טפחים, שהוא רוחב העור.  ומודד בחוט של שני, שמקיפו על הכרך.

ד  ואחר כך יעשה כנה שווה, יהיה אורכה ארבעים או חמישים אצבעות; ויחלק אצבע אחת מהן בכנה לשניים ולשלושה ולארבעה חלקים, כדי שיידע בו שיעור חצי אצבע, ורביע אצבע, וכיוצא בזה החלק.  וימדוד כל עור ועור בכנה זו, עד שיידע כמה אצבע יש בכל עור ועור, כדי שיידע כמה אצבע, באורך כל הכרך.

ה  ואחר כך לוקח עורות אחרים, שניים או שלושה, לבדוק בהן שיעור הכתב, וכותב בהן דף אחד.  ודבר ידוע, שאורך הדף שבע עשרה אצבעות, לפי שהוא מניח גיליון למעלה שלוש, ולמטה ארבע; אבל רוחב הדף, הוא לפי הכתב--אם דק אם עבה.  וכן מניין השיטות שבדף, יבואו לפי הכתב, לפי שבין שיטה לשיטה, כמלוא שיטה.

ו  ואחר שכותב הדף שבודק בו לפי מה שירצה, ימוד רוחב הדף באצבעות הכנה; ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף, ויחשב כמה דפין יבואו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו, ויידע חשבון הדפין.  ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כולה, ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו.  ומחשב--אם עלתה כל התורה לפי מניין הדפין, זה הוא הכתב שכותב בו בכרך; ואם הוציא החשבון שהדפין יתר מן התורה, ירחיב בכתב עד שיתמעט מניין הדפין, ויבדוק בדף אחר; ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין, ימעט בכתב עד שירבה במניין הדפין, ויבדוק בדף אחר.  וכן בדף אחר דף, עד שיבוא החשבון אחד.

ז  מאחר שיידע רוחב הדפין ושיעור הכתב, מתחיל באותו הכרך.  [ז] ומחלק כל עור ועור, דפין דפין בשרטוט, כפי רוחב הדף שבדק בו, ועלה בחשבון.  וכשיישאר לו מן העור שלוש אצבעות או ארבע, יתר על הדף האחרונה שביריעה, מניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה, ויקוץ השאר ואל יחוש--שבאחרונה ייתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל, כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור, ואינו צריך לחשב דבר זה, שהכתב מושכו לפי מניין הדפין.

ח  וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יתר על שישה או פחות משישה, על הדרך הזאת הוא מחשב, וייצא אורכו כהיקפו, בלא פחות ולא יתר--והוא, שלא יטעה בחשבון.

ט  רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה, והוא הבינוני--כבר דיקדקנו בשיעורו, ומצאנוהו רוחב שבע שעורות בינונייות זו בצד זו, בדוחק; והן כאורך שתי שעורות, בריוח.  וכל טפח האמור בכל מקום, הוא ארבע אצבעות מזו; וכל אמה, שישה טפחים.

י  ספר תורה שכתבתי אני--רוחב כל דף ודף מדפיו, ארבע אצבעות; ושירת הים ושירת האזינו, רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות; ומניין השיטין שבכל דף ודף, אחת וחמישים; ומניין הדפין של כל הספר, מאתיים שישה ועשרים דף; ואורך כל הספר, אלף ושלוש מאות ושישים ושש אצבעות, בקירוב.

יא  אלו השש אצבעות היתרות בחשבון, לגיליון שבתחילת הספר ושבסופו.  והעורות שכתבנו בהם, עורות אילים.  ובזמן שתרצה לכתוב על פי המידות האלו, או קרוב להן מעט, הן חסר דף אחד או שניים או שלושה, או יתר דף או שניים או שלושה--לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון, אלא מיד יבוא לך אורכו כהיקפו.

יב  אין עושין ביריעה פחות משלושה דפין, ולא יתר על שמונה דפין; נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין, חולק אותה ארבעה לכאן וחמישה לכאן.  במה דברים אמורים, בתחילת הספר, או באמצעו; אבל בסוף הספר, אפילו פסוק אחד בדף אחד, עושין אותו דף אחד לבדו, ותופרין אותו עם שאר היריעות.

יג  כשתופרין היריעות, אין תופרין אותן אלא בגידין של בהמה או חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהן, כדרך שתופרין התפילין.  ודבר זה, הלכה למשה מסיניי; לפיכך אם תפרן שלא בגידין, או בגידי בהמה טמאה--פסל, עד שיתיר ויחזור ויתפור כהלכה.

יד  כשתופרין היריעות, אינו תופר כל היריעה כולה, מתחילתה ועד סופה, אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה, בלא תפירה--כדי שלא תיקרע היריעה באמצעה, כשיגלול.  ועושה לו שני עמודים של עץ, אחד בתחילתו ואחד בסופו.  ותופר העור ששייר בתחילה ובסוף על העמודים בגידין, כדי שיהא נגלל עליהן; וירחיק בין העמוד והכתב שבדף.

טו  ספר תורה שנקרעה בו יריעה--בתוך שתי שיטות, יתפור; בתוך שלוש, לא יתפור.  במה דברים אמורים, בישן שאין עפצו ניכר; אבל אם ניכר הגוויל שהוא עפיץ--תופר, ואפילו קרע הבא בתוך שלוש.  וכן בין דף לדף, ובין תיבה לתיבה--יתפור.  וכל הקרעים--אין תופרין אותן, אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו; ובכל הקרעים--ייזהר שלא תחסר אות אחת, או תשתנה צורתה.