משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

הלכות ספר תורה פרק ז

א  מצות עשה על כל איש ואיש מישראל, לכתוב ספר תורה לעצמו:  שנאמר "ועתה, כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט), כלומר כתבו את התורה שיש בה שירה זו--לפי שאין כותבין את התורה, פרשייות פרשייות.  ואף על פי שהניחו לו לאדם אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו.  ואם כתבו בידו, כאילו קיבלו מסיניי; ואם אינו יודע לכתוב, אחרים כותבין לו.  וכל המגיה בספר תורה, אפילו אות אחת--הרי הוא כאילו כתבו, כולו.

ב  המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה אחר לעצמו, לשם המלך יתר על ספר שהיה לו כשהוא הדיוט--שנאמר "והיה כשבתו, על כיסא ממלכתו--וכתב לו . . ." (דברים יז,יח); ומגיהין אותו מספר העזרה, על פי בית דין הגדול.  זה שהיה לו כשהוא הדיוט, מניחו בבית גנזיו; וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך, יהיה עימו תמיד.  ואם יצא למלחמה, ספר תורה זה עימו; נכנס, והוא עימו; יושב בדין, והוא עימו; מסב, והוא כנגדו:  שנאמר "והייתה עימו, וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז,יט).

ג  לא היה לו ספר תורה לעצמו, קודם שימלוך--צריך לכתוב אחר שמלך, שני ספרי תורה:  אחד, מניחו בבית גנזיו; והשני, יהיה עימו תמיד--לא יסור מעימו אלא בלילה, או כשייכנס למרחץ, או לבית הכיסא, או לישן על מיטתו.

ד  ספר תורה שכתבו שלא בשרטוט, או שכתב מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף--פסול:  אלא או כולו על הגוויל, או כולו על הקלף.  וכיצד כותבין ספר תורה, כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר:  יניח בין כל תיבה ותיבה, כמלוא אות קטנה; ובין כל שיטה ושיטה, כמלוא שיטה; ואורך כל שיטה ושיטה, שלושים אותייות כדי לכתוב למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם שלושה פעמים, וזה הוא רוחב כל דף ודף.  ולא תהא השיטה קצרה מזה, כדי שלא יהיה הדף כאיגרת; ולא ארוכה יתר על זה, כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב.

ה  לא ימעט הכתב, מפני הריוח שבין פרשה לפרשה.  נזדמנה לו תיבה בת חמש אותייות--לא יכתוב שתיים בתוך הדף ושלוש חוץ לדף, אלא כותב שלוש בתוך הדף ושתיים חוץ לדף; לא נשאר מן השיטה כדי לכתוב שלוש אותייות--מניח המקום פנוי, ומתחיל מתחילת השיטה.

ו  נזדמנה לו תיבה בת שתי אותייות--לא יזרקנה בין הדפין, אלא יחזור לתחילת השיטה.  נזדמנה לו בסוף השיטה תיבה בת עשר אותייות, או פחות או יתר, ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף--אם יכול לכתוב חצייה בתוך הדף וחצייה חוץ לדף, כותב; ואם לאו, מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה.

ז  ומניח בין כל חומש וחומש, ארבע שיטין פנויות, בלא כתיבה, לא פחות ולא יתר; ויתחיל החומש, מתחילת שיטה חמישית.  וכשיגמור התורה, צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף; ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה, מקצר ועולה, ויתחיל מתחילת השיטה, ולא יגמור את השיטה.  ומתכוון, עד שיהיה "לעיני כל ישראל" (דברים לד,יב) באמצע שיטה בסוף הדף.

ח  וייזהר באותייות הגדולות, ובאותייות הקטנות, ובאותייות הנקודות, ובאותייות שצורתן משונות כגון הפיין הלפופות, והאותייות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש.  וייזהר בתגין ובמניינן--יש אות שיש עליה תג אחד, ויש אות שיש עליה שבעה; וכל התגין--כצורת זין הן, דקין כחוט השערה.

ט  כל הדברים האלו, לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר; ואם שינה בתיקון זה, או שלא דיקדק בתגין, וכתב האותייות כולן כתקנן, או שקירב את השיטין, או הרחיקן, או האריך בהן, או קיצרן--הואיל ולא הדביקן אות לאות, ולא חיסר ולא הותיר, ולא הפסיד צורת אות אחת, ולא שינה בפתוחות וסתומות--הרי זה ספר כשר.

י  יש דברים אחרים, שלא אמרו אותן בתלמוד--נהגו בהם הסופרים, וקבלה היא בידם איש מפי איש; והן:  שיהיו מניין השיטין שבכל דף ודף, לא פחות משמונה וארבעים, ולא יתר על שישים; ושיהיה הריוח שבין כל פרשה ופרשה, כמו תשע אותייות אשר אשר אשר; ושיהיה בראש השיטין למעלה משירת הים (שמות יד,כח-לא), הבאים, ביבשה, ה', מת, במצרים, חמש שיטין; ולמטה מן השירה (שמות טו,כ-כג), חמש שיטין תחילת כל שיטה מהן כך, ותקח, אחריה, סוס, ויצאו, ויבאו; ויהיה בראשי השיטין למעלה משירת האזינו (דברים לא,כט-ל), ואעידה, אחרי, הדרך, באחרית, להכעיסו, קהל, שש שיטין; ולמטה ממנה (דברים לב,מד-מז), חמש שיטין, ויבא, לדבר, אשר, הזאת, אשר.  [יא] וכל הדברים האלו, למצוה מן המובחר; ואם שינה, לא פסל.

יא  אבל אם כתב המלא חסר, או החסר מלא; או שכתב מילה שהיא קרא וכתב כקריאתה, כגון שכתב ישכבנה במקום ישגלנה, ובטחרים במקום ובעפלים, וכיוצא בהן; או שכתב פרשה פתוחה סתומה, או שכתב סתומה פתוחה; או שכתב השירה כשאר הכתב, או שכתב פרשה אחת כשירה:  הרי זה פסול, ואין בו קדושת ספר תורה כלל, אלא כחומש מן החומשין, שמלמדין בהן התינוקות.

יב  ספר תורה שאינו מוגה, אסור לשהותו יתר על שלושים יום, אלא ייתקן, או ייגנז.  ספר תורה שיש בו שלוש טעייות בכל דף ודף, ייתקן--ארבע, ייגנז; ואם היה רוב הספר מוגה, והשאר יש בו ארבע טעייות בכל דף, ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ארבע טעייות--הרי זה ייתקן.

יג  במה דברים אמורים, שכתב המלא חסר, שנמצא תולה האותייות ששכח ביני השיטות; אבל אם כתב החסר מלא, אפילו יש בכל דף ודף כמה טעייות, הרי זה מתקנו, מפני שהוא גורד ואינו תולה.

יד  מותר לכתוב התורה חומש חומש, כל חומש בפני עצמו, ואין בהן קדושת ספר תורה התם; אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה, שיהיה בה פרשייות.  ואין כותבין מגילה לתינוק, להתלמד בה; ואם דעתו להשלים עליה חומש, מותר.  כתב מגילה שלוש שלוש תיבות בשיטה אחת, מותר.

טו  מותר לדבק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד, ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין, ובין כל נביא ונביא שלוש שיטין, ובין כל נביא ונביא משנים עשר שלוש שיטין--שאם בא לחתוך, חותך.  וסידורן של נביאים, כך הוא--יהושוע, ושופטים, שמואל, ומלכים, ירמיה, יחזקאל, ישעיה, ותרי עשר; וסדר הכתובים--רות, ותילים, ואיוב, ומשלי, וקוהלת, ושיר השירים, וקינות, ודנייאל, ומגילה, ועזרא, ודברי הימים.

טז  כל כתבי הקודש--אין כותבין אותן אלא בשרטוט, אפילו כתבן על הנייר.  ומותר לכתוב שלוש תיבות, בלא שרטוט; יתר על זה, אסור.

יז  כרך זה שיש בו ספר תורה נביאים וכתובים--אין קדושתו כקדושת ספר תורה, אלא כחומש מן החומשין:  דין היתר, כדין החסר.