משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

הלכות מזוזה פרק ו

א  עשרה תנאין יש בבית, ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן, פטור מן המזוזה; ואלו הן:  שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושיהיה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה גובה השער עשרה טפחים או יתר, ויהיה בית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע.

ב  בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, פטור מן המזוזה; ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשווה, אף על פי שהוא עגול, או בעל חמש זווייות, ואין צריך לומר שאם היה אורכו יתר על רוחבו--הואיל ויש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות, חייב במזוזה.

ג  אכסדרה, והוא המקום שיש לו שלושה כתלים ותקרה--אף על פי שיש לה שני פצימין ברוח רביעית, פטורה מן המזוזה, מפני שהפצימין להעמיד התקרה הן, ולא משום מזוזות נעשו.  וכן תקרה שאין לה כתלים, אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן--אף על פי שהיא כתבנית בית, פטורה, לפי שאין לה מזוזות, שאלו העמודים להעמיד התקרה הן עשויין.

ד  בית שיש לו מזוזה מכאן ומזוזה מכאן, וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף--אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יתר--חייב במזוזה; ואם אין בהן עשרה טפחים--פטור, מפני שאין לו משקוף.

ה  בית שאין לו תקרה, פטור מן המזוזה; היה מקצתו מקורה, ומקצתו אינו מקורה--ייראה לי שאם היה הקירוי כנגד הפתח, שהוא חייב במזוזה.  ומעמידין הדלתות, ואחר כך קובעין את המזוזה.

ו  הר הבית הלשכות והעזרות, ובתי כנסייות ובתי מדרשות--שאין בהן בית דירה--פטורין, לפי שהן קודש.

ז  בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו, חייב במזוזה; וכן בית הכנסת של כרכין, אם היה בו בית דירה.  כל השערים שהיו במקדש, לא היה להן מזוזות--חוץ משער ניקנור, ושלפנים ממנו, ושל לשכת פלהדרין:  מפני שהלשכה הזאת הייתה בית דירה לכוהן גדול, בשבעת ימי ההפרשה.

ח  [ז] בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות--פטורין מן המזוזה:  שנאמר "ביתך" (דברים ו,ט; דברים יא,כ)--ביתך המיוחד לך, פרט לאלו וכיוצא בהן.  לפיכך רפת בקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה--חייבת במזוזה, שהרי יש בה ייחוד לדירת אדם.  בית שער, אכסדרה, ומרפסת, והגינה, והדיר--פטורין מן המזוזה, מפני שאינן עשויין לדירה; ואם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו, חייבין גם הם במזוזה.

ט  [ח] לפיכך אחד שערי חצרות, ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות--כולן חייבין במזוזה, שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן.  ואפילו עשרה בתים זה פתוח לזה, וזה פתוח לזה--הואיל והפנימי חייב במזוזה, כולן חייבין במזוזה; ומפני זה אמרו, שער הפתוח מן הגינה לחצר, חייב במזוזה.

י  [ט] בית הכיסא, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ובית הבורסקי, וכיוצא בהן--פטורין מן המזוזה, לפי שאינן עשויין לדירת כבוד.  סוכת החג בחג, ובית שבספינה--פטורין מן המזוזה, לפי שאינן עשויין לדירת קבע.  שתי סוכות של יוצרין, זו לפנים מזו--החיצונה פטורה מן המזוזה, מפני שאינה קבועה.  וכן החנייות שבשווקים פטורין מן המזוזה, מפני שאינן קבועים לדירה.

יא  [י] בית שיש לו פתחים הרבה--אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבוא אלא בפתח אחד מהן, חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח.  פתח קטן שבין בית ועלייה, חייב במזוזה; חדר שבבית, אפילו חדר בחדר--חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי, ועל שער החדר החיצון, ועל שער הבית:  שכולן עשויין לדירה, וקבועין.

יב  [יא] פתח שבין בית המדרש או בית הכנסת וביתו--אם היה רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח, חייב במזוזה.  פתח שבין שני בתים, הולכין אחר הציר של דלת--מקום שהציר נראה עימו, שם קובעין את המזוזה.

יג  [יב] והיכן קובעין את המזוזה--בתוך חלל הפתח, בטפח הסמוך לחוץ, בתחילת שליש העליון של גובה השער; ואם קבעה למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מן המשקוף, טפח:  על ימין הנכנס לבית; ואם קבעה משמאל, פסולה.  ובית של שותפין, חייב במזוזה.

יד  [יג] חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכול תמיד.  וכל עת שייכנס וייצא, יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא--ויזכור אהבתו, וייעור משינתו ושגייתו בהבלי הזמן; ויידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים.  אמרו חכמים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו--מוחזק לו, שלא יחטא:  שהרי יש לו מזכירין רבים; והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר "חונה מלאך ה' סביב, ליראיו; ויחלצם" (תהילים לד,ח).