משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

הלכות תפילין פרק ב

א  כיצד כותבין את התפילין:  של ראש--כותבין ארבע הפרשייות על ארבעה קלפים, וגוללין כל אחד ואחד לבדו, ומניחין אותן בארבעה בתים שהן מחוברין בעור אחד; ושל יד--כותבין את ארבע הפרשייות בארבעה דפין על קלף אחד, וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחילתו, ומניחו בבית אחד.

ב  וצריך להיזהר בפרשייות--שאם עשה הסתומה פתוחה או הפתוחה סתומה, פסלן.  ושלוש הפרשייות הראשונות, כולן פתוחות; ופרשה אחרונה שהיא "והיה, אם שמוע" (דברים יא,יג), סתומה.

ג  וצריך להיזהר במלא וחסר, עד שיהיו ארבעתן כתובות כמו שהן כתובות בספר תורה הבדוק:  שאם כתב החסר מלא--פסל, עד שימחוק היתר; ואם כתב המלא חסר--פסל, ואין לו תקנה.

ד  ואלו הן החסרות והמלאות שיש בארבע פרשייות אלו:  [ד] פרשה ראשונה (שמות יג,א-י)--קדש לי כל בכור מלא, זכור מלא, בחזק חסר, הוציא מלא, יצאים חסר ואו, יביאך מלא, והאמרי חסר, והיבוסי מלא, לאבתיך חסר ואו, העבדה חסר, מצת חסר, השביעי מלא, מצות מלא, שאר חסר, גבלך חסר, בעבור מלא, לאות מלא, ולזכרון מלא, עיניך מלא, תורת מלא, הוצאך חסר יוד, החקה חסר, למועדה מלא.

ה  פרשה שנייה (שמות יג,יא-טז)--והיה כי יבאך חסר, ולאבתיך חסר ואו, חמר חסר, בכור מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא, ויהרג חסר, בכור מלא, מבכר חסר, ועד בכור מלא, זבח חסר, וכל בכור מלא, לאות מלא, ידכה כתוב בהא, ולטוטפת חסר ואו אחרונה, עיניך מלא, בחזק חסר, הוציאנו מלא.

ו  פרשה שלישית (דברים ו,ד-ט)--שמע, מאדך חסר, לבניך מלא, בביתך בלא יוד שנייה, ובקומך מלא, לאות מלא, ידך בלא יוד שנייה, לטטפת חסר שני ואוין, עיניך מלא, מזזות חסר ואו ראשונה, ביתך בלא יוד שנייה, ובשעריך מלא.

ז  פרשה רביעית (דברים יא,יג-כא)--והיה אם שמע חסר, מצותי בואו אחת, יורה מלא, ומלקוש מלא, ותירשך חסר ואו, והשתחויתם מלא, יבולה מלא, הטבה חסר, נתן חסר, אתם חסר, לאות מלא, לטוטפת חסר ואו שנייה, עיניכם מלא, אתם חסר, בביתך בלא יוד שנייה, ובקומך מלא, מזוזות מלא, ביתך בלא יוד שנייה, ובשעריך מלא, לאבתיכם חסר ואו.

ח  וצריך להיזהר בתגין של אותייות, והן כמו זיינין זקופות על האות שיש להן תג, כמו שהן כתובין בספר תורה; ואלו הן האותייות המתוייגות שבארבע פרשייות אלו:

ט  פרשה ראשונה--יש בה אות אחת בלבד, והיא מם סתומה של "מימים" (שמות יג,י), עליה שלוש זיינין.

י  פרשה שנייה--יש בה חמש אותייות, וכל אחת מהן הא, ועל כל הא מחמשתן ארבע זיינין; והן הא של "ונתנה" (שמות יג,יא), והא ראשונה והא אחרונה של "הקשה" (שמות יג,טו), והא של "ויהרג" (שם), והא של "ידכה" (שמות יג,טז).

יא  פרשה שלישית--יש בה חמש אותייות, ואלו הן:  קוף של "ובקומך" (דברים ו,ז), יש עליה שלושה זיינין; וקוף של "וקשרתם" (דברים ו,ח), יש עליה שלושה זיינין; וטית טית פה של "לטטפת" (שם), על כל אחת משלושתן ארבעה זיינין.

יב  פרשה רביעית--יש בה חמש אותייות, ואלו הן:  פה של "ואספת" (דברים יא,יד), יש עליה שלושה זיינין; ותיו של "ואספת", יש עליה זין אחד; וטית טית פה של "לטוטפת" (דברים יא,יח), על כל אחת משלושתן ארבעה זיינין.  כל האותייות המתוייגות, שש עשרה; ואם לא עשה התגין, או הוסיף וגרע בהן--לא פסל.

יג  [י] הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה, צריך לבודקן.  לקח ממנו מאה קציצות, בודק מהן שלוש קציצות--או שתיים של ראש ואחת של יד, או שתיים של יד ואחת של ראש:  אם מצאם כשרים, הוחזק זה האיש, והרי כולן כשרין, ואין השאר צריך בדיקה.  ואם לקחן צבתים צבתים, כולן צריכות בדיקה, שחזקת הצבתים, מאנשים הרבה לקוחין.

יד  [יא] הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה, או משאר אדם ובדקן והחזירן לעורן--לעולם אינו צריך לבודקן פעם אחרת, ואפילו אחר כמה שנים:  כל זמן שחיפויין שלם, הרי הן בחזקתן, ואין חוששין להן, שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה.  הילל הזקן היה אומר, אלו משל אבי אימא.