משנה תורה לרמב"ם -> ספר אהבה -> הלכות תפילה וברכת כוהנים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

הלכות תפילה פרק יג

א  המנהג הפשוט בכל ישראל, שמשלימין את התורה בשנה אחת:  מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות, וקורין בסדר "בראשית" (בראשית א,א); בשנייה, "אלה, תולדות נוח" (בראשית ו,ט); בשלישית, "ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב,א).  וקוראין והולכין על הסדר הזה, עד שגומרין התורה בחג הסוכות.  ויש מי שמשלים את התורה בשלוש שנים, ואינו מנהג פשוט.

ב  עזרא תיקן להן לישראל, שיהיו קורין קללות שבספר ויקרא, קודם עצרת; ושבמשנה תורה, קודם ראש השנה.  והמנהג הפשוט, שיהו קוראין "במדבר סיניי" (במדבר א,א), קודם עצרת; "ואתחנן" (דברים ג,כג), אחר תשעה באב; ו"אתם ניצבים" (דברים כט,ט), קודם ראש השנה; ו"צו את אהרון" (ויקרא ו,ב), קודם הפסח בשנה פשוטה.  לפיכך יש שבתות שקורין בשחרית, שני סדרין כגון "אישה כי תזריע" (ויקרא יב,ב) ו"זאת תהיה" (ויקרא יד,ב), ו"בהר סיניי" (ויקרא כה,א) ו"אם בחוקותיי" (ויקרא כו,ג), וכיוצא בהן--כדי שישלימו בשנה, ויקראו אותן הסדרים בעונתן.

ג  מקום שמפסיקין בשבת בשחרית--שם קוראין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה.  כיצד:  שבת ראשונה, קורין בשחרית בסדר "בראשית" (בראשית א,א); במנחה, קורין מ"אלה, תולדות נוח" (בראשית ו,ט) עשרה פסוקים או יתר; וכן בשני ובחמישי; וכן לשבת הבאה בשחרית, מתחילין מ"אלה, תולדות נוח", וקורא עד סוף הסדר.  ועל דרך זו, קוראין כל השנה.  ומפטירין בכל שבת ושבת, בנביא מעין שקראו בתורה.

ד  בראשי חודשים--הראשון, קורא שלושה פסוקים מפרשת "צו" (במדבר כח,ב); והשני, חוזר וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו, כדי שישייר בפרשה שלושה פסוקים; והשלישי, קורא שלושה פסוקים ששייר השני עם "וביום, השבת" (במדבר כח,ט); והרביעי, קורא "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא).  ואם חל ראש חודש להיות בשבת, מוציאין שני ספרים בשחרית:  אחד, קורין בו סדר אותה שבת; והשני, קורא בו המשלים "ובראשי, חודשיכם".  ואם קרא עניין ראש חודש בשבת, המפטיר קורא, ומפטירין "והיה, מדי חודש בחודשו" (ישעיהו סו,כג).  וראש חודש אב שחל להיות בשבת, מפטירין "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיהו א,יד).  וראש חודש שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו "ויאמר לו יהונתן, מחר חודש" (שמואל א כ,יח).

ה  כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב, וחותם בדבר טוב.  אבל בפרשת "האזינו" (דברים לב,א)--הראשון, קורא עד "זכור ימות עולם" (דברים לב,ז); והשני, מתחיל מ"זכור ימות עולם" עד "ירכיבהו" (דברים לב,יג); והשלישי, מ"ירכיבהו" עד "וירא ה', וינאץ" (דברים לב,יט); והרביעי, מן "וירא ה'" עד "לו חכמו" (דברים לב,כט); והחמישי, מן "לו חכמו" עד "כי אשא אל שמיים, ידי" (דברים לב,מ); והשישי, מן "כי אשא אל שמיים, ידי" עד סוף השירה.  ולמה פוסקין בה בעניינות אלו--מפני שהיא תוכחה, כדי שיחזרו העם בתשובה.

ו  שמונה פסוקין שבסוף התורה, מותר לקרות אותן בבית הכנסת בפחות מעשרה:  אף על פי שהכול תורה, ומפי משה מפי הגבורה הן, הואיל ומשמען שהן אחר מיתת משה רבנו, הרי נשתנו; ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן.

ז  קללות שבתורת כוהנים--אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא אותן; מתחיל בפסוק שלפניהן, ומסיים בפסוק שלאחריהן.  וקללות שבמשנה תורה--אם רצה לפסוק בהן, פוסק; וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן, אלא אחד קורא אותן.

ח  מפסיקין למועדות, וליום הכיפורים, וקוראין בעניין המועד, לא בסדר השבת.  ומשה תיקן להן לישראל, שיהיו קוראין בכל מועד, עניינו; ושואלין ודורשין בעניינו של יום, בכל מועד ומועד.  ומה הן קורין:  בפסח, בפרשת המועדות שבתורת כוהנים.  וכבר נהגו העם, לקרות ביום טוב ראשון "משכו" (שמות יב,כא), ומפטירין בפסח גלגל; וביום טוב שני, "שור או כשב" (ויקרא כב,כז), ומפטירין בפסח יאשייהו.  בשלישי, "קדש לי" (שמות יג,ב); ברביעי, "אם כסף תלווה" (שמות כב,כד); בחמישי, "פסול לך" (שמות לד,א); בשישי, "ויעשו בני ישראל את הפסח, במועדו" (במדבר ט,ב).  ביום טוב אחרון, "ויהי, בשלח" (שמות יג,יז) עד סוף השירה, ומפטירין "וידבר דויד" (שמואל ב כב,א); ובשמיני, "כל הבכור" (דברים טו,יט), ומפטירין "עוד היום, בנוב לעמוד" (ישעיהו י,לב).

ט  בעצרת, קורין ב"שבעה שבועות" (דברים טז,ט).  ומנהג פשוט, שקורין ביום טוב ראשון, "בחודש, השלישי" (שמות יט,א), ומפטירין במרכבה; ובשני, קורין בפרשת המועדות, ומפטירין בחבקוק.

י  בראש השנה, קורין "בחודש השביעי באחד לחודש" (ויקרא כג,כד; במדבר כט,א).  ומנהג פשוט, שקורין ביום ראשון, "וה' פקד את שרה" (בראשית כא,א), ומפטירין "ויהי איש אחד מן הרמתיים" (שמואל א א,א); ובשני, קורין "והאלוהים, ניסה" (בראשית כב,א), ומפטירין "הבן יקיר לי אפריים" (ירמיהו לא,יט).

יא  ביום הכיפורים, בשחרית, קורין "אחרי מות" (ויקרא טז,א), ומפטירין "כי כה אמר רם ונישא" (ישעיהו נז,טו).  במנחה, קורין בעריות שב"אחרי מות", כדי שיזכור וייכלם כל מי שנכשל באחת מהן, ויחזור בתשובה; והשלישי שקורא בתורה, מפטיר ביונה.

יב  בסוכות, בשני ימים הראשונים, קורין בפרשת מועדות, ומפטירין ביום ראשון "הנה יום בא, לה'" (זכריה יד,א), וביום שני "וייקהלו אל המלך שלמה" (מלכים א ח,ב); וביום טוב אחרון, קורין "כל הבכור" (דברים טו,יט), ומפטירין "ויהי ככלות שלמה" (מלכים א ח,נד); ולמחר, קורין "וזאת הברכה" (דברים לג,א), ומפטירין "ויעמוד שלמה" (מלכים א ח,כב), ויש מי שמפטיר "ויהי, אחרי מות משה" (יהושוע א,א), ובשאר ימות החג, קורין בקרבנות החג.

יג  כיצד--בכל יום ויום מחולו של מועד, קורא שתי פרשייות:  ביום השלישי, שהוא תחילת חולו של מועד, קורא הכוהן "וביום השני" (במדבר כט,יז), ולוי קורא "וביום השלישי" (במדבר כט,כ), וישראל קורא "וביום השלישי", והרביעי חוזר וקורא "וביום השני" "וביום השלישי".  וכן ביום הרביעי, שהוא שני של חולו של מועד, קורין "וביום השלישי" "וביום הרביעי" (במדבר כט,כג) על דרך זו.

יד  בכל יום ויום מימים טובים, וכן ביום הכיפורים, ובשבעת ימי הפסח--מוציאין שני ספרים בשחרית:  האחד, קורין בו תחילה אלו העניינות שאמרנו.  והשני, קורין בו קרבן אותו היום האמור בחומש הפקודים; והקורא עניין הקרבן, הוא המפטיר בנביא.

טו  בכל יום שמוציאין שני ספרים, או שלושה, אם הוציאו זה אחר זה, כשמחזיר את הראשון אומר קדיש ומוציא השני; וכשמחזיר את האחרון, אומר קדיש.  וכבר אמרנו שהמנהג הפשוט, לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם, ואחר כך מפטירין בנביא.

טז  שבת שחלה להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין באותה שבת "ראה אתה אומר אליי" (שמות לג,יב); ומפטירין בפסח "העצמות היבשות" (יחזקאל לז,ד), ואם הייתה בתוך החג, "ביום בוא גוג" (יחזקאל לח,יח).

יז  בחנוכה--ביום ראשון, קורין מברכת כוהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון; וביום שני, קורין קרבן נשיא שהקריב בשני; וכן עד יום השמיני, קורין מיום השמיני עד סוף כל הקרבנות, עד סוף הסדר.  ומפטירין בשבת של חנוכה, בנרות זכריה; ואם היו שתי שבתות, מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה, ובשנייה בנרות שלמה.  והקורא בעניין חנוכה, הוא שמפטיר בנביא.

יח  בפורים, קורין בשחרית "ויבוא, עמלק" (שמות יז,ח).  [יח] בתשעה באב, קורין בשחרית "כי תוליד בנים" (דברים ד,כה) ומפטירין "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח,יג); ובמנחה, קורין "ויחל משה" (שמות לב,יא), כשאר ימי התענייות.  ובשאר התענייות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו, קורין בשחרית ומנחה:  הראשון, קורא "ויחל" ארבעה פסוקים; וקורא השני והשלישי, מ"פסול לך" (שמות לד,א) עד "אשר אני, עושה עימך" (שמות לד,י).  ובתענייות שגוזרין אותן הציבור מפני הצרות, כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן, קורין ברכות וקללות, כדי שישובו העם וייכנע לבבם כשישמעו אותן.

יט  נהגו כל ישראל, להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלוש שבתות, בדברי תוכחה--שבת ראשונה, מפטירין דברי ירמיהו; שנייה, חזון ישעיהו; שלישית, "איכה הייתה לזונה" (ישעיהו א,כא).  וכן שבת שאחר תשעה באב, מפטירין "נחמו נחמו, עמי" (ישעיהו מ,א).  ומנהג פשוט בערינו, להיות מפטירין בנחמות ישעיהו, מאחר תשעה באב עד ראש השנה; ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים, מפטירין "שובה, ישראל" (הושע יד,ב).

כ  ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ב"יהוידע הכוהן" (מלכים ב יב,ג).  וכן אם חל ראש חודש אדר להיות בתוך השבת, ואפילו בערב שבת, מקדימין וקורין בשבת שלפניו, בפרשת שקלים.  בשנייה, קורין פרשת "זכור" (דברים כה,יז), ומפטירין "כה אמר, ה' צבאות, פקדתי" (שמואל א טו,ב).  ואי זו היא שבת שנייה, כל שחלו פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.  בשלישית, קורין "פרה אדומה" (במדבר יט,ב), ומפטירין "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל לו,כה).  ואי זו היא שבת שלישית, הסמוכה לרביעית.  ברביעית, קורין "החודש הזה" (שמות יב,ב), ומפטירין "בראשון באחד לחודש" (יחזקאל מה,יח).  ואי זו היא רביעית, כל שחל ראש חודש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.

כא  נמצאת אומר, שפעמים תהיה הפסקה בין שבת ראשונה ושנייה, או בין שנייה ושלישית; ופעמים תהיה שתי הפסקות, בין ראשונה לשנייה ובין שנייה לשלישית.  אבל בין שלישית לרביעית, אין מפסיקין.

כב  כל פרשה מארבע פרשייות האלו, אחד קורא אותה בספר שני, אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון.  חל ראש חודש אדר להיות בשבת, והיה סדר אותה שבת "ואתה תצווה" (שמות כז,כ), קורין שישה מ"ואתה תצווה" עד "ועשית כיור נחושת" (שמות ל,יח), והשביעי חוזר וקורא מ"כי תישא" (שמות ל,יב) עד "ועשית כיור נחושת".  ואם היה סדר אותה שבת "כי תישא" עצמה, קורין שישה מ"כי תישא" עד "ויקהל" (שמות לה,א), והשביעי חוזר וקורא בספר שני מ"כי תישא" עד "ועשית כיור נחושת".

כג  ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים--אחד, קורין בו בסדר היום; והשני, קורין בו עניין ראש חודש; והשלישי, קורין בו "כי תישא" (שמות ל,יב).  וכן ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת--קורין סדר היום, באחד; ועניין ראש חודש, בשני; ו"החודש הזה" (שמות יב,ב), בשלישי.

כד  ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים--הראשון, קוראין בו סדר היום; והשני, קוראין בו עניין ראש חודש; והשלישי, קוראין בו עניין חנוכה.  חל להיות באמצע השבת, שלושה קורין בעניין ראש חודש, והרביעי קורא עניין חנוכה.

כה  אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה, בכל שנתו בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע, סדר של אותה שבת--שניים מקרא, ואחד תרגום; ופסוק שאין לו תרגום, קוראהו שלושה פעמים:  עד שישלים פרשייותיו, עם הציבור.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך