משנה תורה לרמב"ם -> ספר אהבה -> הלכות תפילה וברכת כוהנים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

הלכות תפילה פרק יב

א  משה רבנו תיקן להן לישראל, שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלושה ימים, בלא שמיעת תורה.  ועזרא הסופר תיקן שיהיו קורין כן במנחה בכל שבת, משום יושבי קרנות; וגם, הוא תיקן שיהיו הקורין בשני ובחמישי שלושה בני אדם, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.

ב  ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה, בציבור:  בשבתות, ובמועדים, ובראשי חודשים, ובתענייות, ובחנוכה ופורים, ובשני ובחמישי שבכל שבוע ושבוע.  ואין מפטירין בנביא אלא בשבתות ובימים טובים וביום הכיפורים ובתשעה באב, בלבד.

ג  אין קורין בתורה בציבור, בפחות מעשרה אנשים גדולים, בני חורין; ואין קורין פחות מעשרה פסוקין, ו"וידבר" עולה מן המניין.  ולא יהיו הקורין, פחות משלושה אנשים; ואין מתחילין בפרשה, פחות משלושה פסוקין; ואין מניחין בפרשה, פחות משלושה פסוקין; ולא יקרא הקורא, פחות משלושה פסוקין.

ד  שלושה שקראו עשרה פסוקין, שניים קוראין שלושה שלושה, ואחד ארבעה.  ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון, או אחרון, או אמצעי--הרי זה משובח.

ה  כל אחד ואחד מן הקורין, פותח ספר תורה, ומביט במקום שהוא קורא בו; ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך, וכל העם עונין ברוך ה' המבורך, לעולם ועד; וחוזר ומברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו--ברוך אתה ה', נותן התורה; וכל העם, עונין אמן.  ואחר כך קורא, עד שישלים לקרות; וגולל הספר, ומברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת, חיי עולם נטעה בתוכנו--ברוך אתה ה', נותן התורה.

ו  אין הקורא רשאי לקרות בתורה, עד שיכלה אמן מפי הציבור.  קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת--מחזירין אותו, עד שיקראנה בדקדוק.  ולא יקראו שניים בתורה, אלא האחד לבדו.  קרא ונשתתק--יעמוד אחר תחתיו, ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק; ומברך בסוף.

ז  אין הקורא רשאי לקרות, עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות.  ואפילו חזן הכנסת, או ראש הכנסת--אינו קורא מעצמו, עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהן לקרות.  צריך אחד לעמוד עימו בשעה שהוא קורא, כדרך שהחזן עומד עם הקוראין.

ח  הקורא, יש לו לדלג ממקום למקום, בעניין אחד כגון "אחרי מות" (ויקרא טז,א) ו"אך בעשור" (ויקרא כג,כז) שבפרשת אמור אל הכוהנים:  והוא, שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב, אפילו תיבה אחת; ולא ישהה בדילוג, אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק.

ט  כיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה--אלא הכול שותקין ושומעין, ומשימין ליבן למה שהוא קורא:  שנאמר "ואוזני כל העם, אל ספר התורה" (נחמיה ח,ג).  ואסור לצאת מן הציבור, בשעה שהקורא קורא; ומותר לצאת, בין איש לאיש.  ומי שהוא עוסק בתורה תמיד, ותורתו אומנותו--מותר לו לעסוק בתלמוד תורה, בשעה שהקורא קורא בתורה.

י  מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם, מה שהקורא קורא בתורה--כדי שיבינו העם, עניין הדברים.  והקורא קורא פסוק אחד בלבד, ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן; וחוזר וקורא פסוק שני.  ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן, יתר מפסוק אחד.

יא  אין הקורא רשאי להגביה קולו, יתר מן המתרגם; ולא יגביה המתרגם קולו, יתר מן הקורא.  ואין המתרגם רשאי לתרגם, עד שיכלה הפסוק מפי הקורא; ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר, עד שיכלה התרגום מפי המתרגם.  ואין המתרגם נשען לא לעמוד ולא לקורה, אלא עומד ביראה ואימה; ולא יתרגם מתוך הכתב, אלא על פה.  ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן, שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.  והקטן מתרגם על ידי הגדול, ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן.  ולא יהיו המתרגמין שניים כאחד, אלא אחד קורא ואחד מתרגם.

יב  ולא כל המקראות, מיתרגמין בציבור:  מעשה ראובן, וברכת כוהנים, ומעשה העגל מן "ויאמר משה אל אהרון" (שמות לב,כא) עד "וירא משה את העם" (שמות לב,כה), ועוד פסוק אחד "וייגוף ה', את העם" (שמות לב,לה)--נקראין, ולא מיתרגמין.  ובמעשה אמנון, במקום שנאמר "אמנון בן דויד" (שמואל ב יג,א)--לא נקרא, ולא מיתרגם.

יג  המפטיר בנביא, צריך לקרות בתורה תחילה--אפילו שלושה פסוקים, חוזר וקורא מה שקרא לפניו; ולא יפטיר בנביא, עד שיגלול ספר תורה.  ולא יפחות, מאחד ועשרים פסוקים; ואם שלם העניין בפחות מאלו, אינו צריך.  ואם קרא עשרה פסוקים, ותירגמן המתרגם--דייו, ואף על פי שלא שלם העניין.  ובנביא--אחד קורא, ואפילו שניים מתרגמין.  ומדלג מעניין לעניין אחר; ואינו מדלג מנביא לנביא, אלא בנביאים של שנים עשר בלבד--ובלבד שלא ידלג מסוף הספר, לתחילתו:  וכל המדלג, לא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו.

יד  הקורא בנביא, יש לו לקרות לתורגמן שלושה פסוקין; והמתרגם, מתרגם שלושתן זה אחר זה:  ואם היו שלושה פסוקין שלוש פרשייות, לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד.

טו  המפטיר בנביא, מברך לפניו ברכה אחת--ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנביאים טובים.  ומברך לאחריו ארבע ברכות--ברכה ראשונה, חותם בה האל הנאמן בכל דבריו; שנייה, חותם בה בונה ירושלים; שלישית, חותם בה מגן דויד; רביעית, חותם בה כעניין קדושת היום, כמו שחותם בתפילה.  וכן אם חל ראש חודש להיות בשבת, המפטיר בנביא מזכיר ראש חודש בברכה זו, וחותם בה מקדש השבת וישראל וראשי חודשים.

טז  כמה הן הקוראין--בשבת בשחרית, קוראין שבעה; וביום הכיפורים, שישה; ובימים טובים, חמישה:  אין פוחתין ממניין זה, אבל מוסיפין עליהן.  בראשי חודשים, ובחולו של מועד, קוראין ארבעה; בשבת וביום הכיפורים במנחה, ובשני ובחמישי שבכל שבוע ובחנוכה ופורים בשחרית, ובימי התענייות בשחרית ובמנחה, קוראין שלושה:  אין פוחתין ממניין זה, ואין מוסיפין עליו.

יז  אישה לא תקרא בציבור, מפני כבוד הציבור; קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין, עולה ממניין הקוראין.  וכן המפטיר עולה מן המניין, שהרי קרא בתורה; ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין המשלים ובין המפטיר, אינו עולה.  ציבור שלא היה בהן יודע לקרות אלא אחד--עולה וקורא ויורד ויושב, וחוזר וקורא שנייה ושלישית, עד שיגמור מניין הקוראין של אותו היום.

יח  בכל קריאה מאלו, כוהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל.  ומנהג פשוט הוא היום, שאפילו כוהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל; וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה, קודם לקרות.  והאחרון שגולל ספר תורה, נוטל שכר כנגד הכול; לפיכך עולה משלים, אפילו גדול שבציבור.

יט  אין שם כוהן, עולה ישראל; ולא יעלה אחריו לוי, כלל.  אין שם לוי, כוהן שקרא ראשון חוזר הוא עצמו, וקורא פעם שנייה במקום לוי; אבל לא יקרא אחריו כוהן אחר, שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עלה כוהן אחר, וכן לא יקרא לוי אחר לוי, שמא יאמרו אחד משניהן פסול.

כ  כיצד סדר הקריאה בתורה עם התפילה:  כל יום שיש בו תפילת מוסף--אחר שיגמור שליח ציבור תפילת שחרית, אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור, ועולין וקורין בתורה; וכשגומרין, מחזיר ספר תורה למקומו, ואומר קדיש, ומתפללין תפילת מוסף.  וימים שיש בהן מפטיר ומוסף, נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר; ויש מקומות שנהגו לומר קדיש, אחר המפטיר.

כא  במנחה של שבת ויום הכיפורים--אחר שיגמור שליח ציבור "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א) וסדר היום, אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקורין בו ומחזירו, ואומר קדיש, ומתפללין מנחה.  וכן בתענייות--קוראין במנחה, ואחר כך אומר קדיש, ומתפללין תפילת מנחה; אבל ביום טוב, לא נהגו לקרות במנחה.

כב  ויום שאין בו מוסף--כשגומר תפילת שחרית, אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקוראין בו ומחזירו, ואומר קדיש; ואחר כך אומר "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א) וסדר היום, כדרך שאומרים בכל יום; ואומר קדיש, והעם נפטרין.

כג  אין קוראין בחומשין בבתי כנסייות, משום כבוד הציבור; ואין גוללין ספר תורה בציבור, מפני טורח הציבור, שלא יטריח עליהם להיותן עומדין, עד שיגלול.  לפיכך אם צרכו לקרות שני עניינים, מוציאין שני ספרי תורות; ולא יקרא איש אחד עניין אחד, בשתי תורות, שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה, ולפיכך קרא בשני.

כד  כל הגולל ספר תורה, גוללו מבחוץ, וכשהוא מהדקו, מהדקו מבפנים; וצריך להעמידו, על התפר.  מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו, ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו, אין הציבור רשאין לצאת, עד שייצא ספר תורה; וילוו אותו והן אחריו, עד המקום שמצניעין אותו בו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך