משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות יסודי התורה

הלכות יסודי התורה פרק ב

א  האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ).  [ב] והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו:  בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג).

ב  וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך . . . מה אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה).

ג  ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

ד  [ג] כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, נחלק לשלושה חלקים:  מהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה--והם נהווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות.  ומהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה, אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם, ואינם משתנים כמו אלו--והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גלמים ולא צורתם כשאר צורות.

ה  ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל--והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגווייה, אלא צורות נפרדות זו מזו.  [ד] ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים--הכול במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר "כי ה' אלוהיך, אש אוכלה הוא" (דברים ד,כד), ואינו אש אלא משל.  וכמו שנאמר "עושה מלאכיו, רוחות" (תהילים קד,ד).

ו  [ה] ובמה ייפרדו הצורות זו מזו, והרי אינן גופין--לפי שאינן שווין במציאתן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה; והכול נמצאים מכוחו של הקדוש ברוך הוא וטובו.  וזה הוא שרמז שלמה בחכמתו ואמר "כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם" (קוהלת ה,ז).

ז  [ו] זה שאמרנו למטה ממעלתו, אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחברו; אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחברו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרין בעילה, שהיא למעלה מן העלול.

ח  [ז] שינוי שמות המלאכים, על שם מעלותם היא; ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכול, אופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלוהים, ובני אלוהים, וכרובים, ואישים.

ט  כל אלו עשרה השמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם.  ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת חיות; לפיכך נאמר בנבואה, שהן תחת הכיסא.  ומעלה עשירית, היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים שמדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה; לפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם.

י  [ח] וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא, ויודעין אותו דעה גדולה עד למאוד.  כל צורה וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלו.  אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמה שהיא, אלא דעתה קצרה להשיג.

יא  אבל משגת ויודעת יתר, ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה; וכן כל מעלה ומעלה, עד מעלה עשירית.  ומעלה עשירית גם היא יודעת הבורא, דעה שאין כוח בני אדם המחוברין מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה.  והכול אינן יודעין את הבורא, כמו שהוא יודע עצמו.

יב  [ט] כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ--הכול מכוח אמיתו נמצאו.  ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גודלו ותפארתו ואמיתו, הוא יודע הכול ואין דבר נעלם ממנו.

יג  [י] הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא.  ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד.  אבל הבורא--הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה:  שאלמלא היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה--הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד.

יד  נמצאת אומר:  הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה--הכול אחד.  ודבר זה--אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו, על בורייו.  ולפיכך אומרין "חי פרעה" (בראשית מב,טו; בראשית מב,טז) ו"חי נפשך" (שמואל א א,כו; ועוד הרבה, בצירי), ואין אומרין חי ה' אלא "חי ה'" (שופטים ח,יט; ועוד הרבה, בפתח)--שאין הבורא וחייו שניים כמו חיי הגופות החיים, או כחיי המלאכים.

טו  לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעים אותם, אלא מחמת עצמו ידעם; לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, ידע הכול--שהכול נסמך בהוויתו לו.

טז  [יא] דברים אלו שאמרנו בעניין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הן ממה שצריך לבאר בעניין זה.  וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו--הוא הנקרא מעשה מרכבה.

יז  [יב] ציוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו.  ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר; והוא מבין מדעתו, ויודע סוף הדבר ועומקו.

יח  ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאוד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן.  ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל, "כבשים ללבושך" (משלי כז,כו); כך אמרו חכמים בפירוש משל זה, דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך, כלומר לך לבדך, ואל תדרוש אותן ברבים.  ועליהם אמר "יהיו לך, לבדך; ואין לזרים, איתך" (משלי ה,יז).  ועליהן אמר "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד,יא); כך פירשו חכמים הראשונים, דברים שהן כדבש וחלב, יהיו תחת לשונך.