משנה -> סדר טהרה -> אוהלות

 

מסכת אוהלות פרק א

א,א  שניים טמאין במת--אחד טמא טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב.  שלושה טמאין במת--שניים טמאין טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב.  ארבעה טמאין במת--שלושה טמאין טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב.  כיצד שניים:  אדם הנוגע במת, טמא טומאת שבעה; ואדם הנוגע בו, טמא טומאת ערב.

א,ב  כיצד שלושה:  כלים הנוגעין במת, וכלים בכלים--טמאין טומאת שבעה; השלישי, בין אדם בין כלים--טמא טומאת ערב.

א,ג  כיצד ארבעה:  כלים הנוגעין במת, ואדם בכלים, וכלים באדם--טמאין טומאת שבעה; הרביעי, בין אדם בין כלים--טמא טומאת ערב.

א,ד  אמר רבי עקיבה, יש לי חמישי:  השפוד התחוב באוהל--האוהל, והשפוד, ואדם הנוגע בשפוד, וכלים באדם--טמאין טומאת שבעה; החמישי, בין אדם בין כלים--טמא טומאת ערב.  אמרו לו, אין האוהל מתחשב.

א,ה  [ד] אדם וכלים, מיטמאין במת.  חומר באדם מבכלים, ובכלים מבאדם--שהכלים שלושה, והאדם שניים.  חומר באדם מבכלים--שכל זמן שהוא באמצע, הן ארבעה; אינו באמצע, הן שלושה.

א,ו  [ה] אדם ובגדים, מיטמאין בזב.  חומר באדם מבבגדים, ובבגדים מבאדם:  שהאדם הנוגע בזב, מטמא בגדים; ואין בגדים הנוגעין בזב, מטמאין בגדים.  וחומר בבגדים--שהבגדים הנושאין את הזב, מטמאין אדם; ואין אדם הנושא את הזב, מטמא אדם.

א,ז  [ו] אדם אינו מטמא, עד שתצא נפשו:  אפילו מגוייד, אפילו גוסס--זוקק לייבום, ופוטר מן הייבום, מאכיל בתרומה, ופוסל מן התרומה.  וכן בהמה וחיה אינן מטמאין, עד שתצא נפשן.  הותזו ראשיהן--אף על פי שהן מפרכסין--טמאין, כגון הזנב של לטאה שהיא מפרכסת.

א,ח  [ז] האברים, אין להן שיעור:  אפילו פחות מכזית מן המת, ופחות מכזית מן הנבילה, ופחות מכעדשה מן השרץ--מטמאין טומאתן.

א,ט  [ח] מאתיים ושמונה וארבעים אברים באדם, שלושים בפיסת הרגל, שישה בכל אצבע, עשרה בקורסל, שניים בשוק, חמישה בארכובה, אחד בירך, ושלושה בקטלית, ואחת עשרה צלעות, שלושים בפיסת היד, שישה בכל אצבע, שניים בקנה, שניים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.  מאה ואחד מזה, ומאה ואחד מזה.  ושמונה עשר חוליות בשזרה, תשעה בראש, שמונה בצוואר, שישה במפתח של לב, וחמישה בנקביו.  וכל אחד ואחד, מטמא במגע ובמשא ובאוהל.  אימתיי, בזמן שיש עליהן בשר כראוי; אבל אם אין עליהן בשר כראוי--מטמאין במגע ובמשא, ואין מטמאין באוהל.
 

מסכת אוהלות פרק ב

ב,א  ואלו מטמאין באוהל:  המת, וכזית מן המת, וכזית נצל, ומלוא תרווד רקב, והשזרה, והגולגולת, ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי, ורובע עצמות מרוב הבניין או מרוב המניין, רוב בניינו ורוב מניינו של מת אף על פי שאין בהן רובע--טמאין.  כמה הוא רוב מניינו, מאה ועשרים וחמישה.

ב,ב  רביעית דם, ורביעית דם תבוסה ממת אחד; רבי עקיבה אומר, משני מתים.  דם קטן שיצא כולו.  רבי עקיבה אומר, כל שהוא; וחכמים אומרין, רביעית.  כזית רימה, בין חיה בין מתה--רבי אליעזר מטמא כבשרו, וחכמים מטהרין.  אפר שרופין--רבי אליעזר אומר, שיעורו ברובע; וחכמים מטהרין.  מלוא תרווד ועוד עפר קברות, טמא; ורבי שמעון מטהר.  מלוא תרווד רקב שגבלו במים, אינו חיבור.

ב,ג  אלו מטמאין במגע ובמשא, ואינן מטמאין באוהל:  עצם כשעורה, וארץ העמים, ובית הפרס, ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי, השזרה והגולגולת שחסרו.  וכמה הוא חסרונן בשזרה--בית שמאי אומרין, שתי חוליות; ובית הלל אומרין, אפילו חוליה אחת.  ובגולגולת--בית שמאי אומרין, מלוא מקדח; ובית הלל אומרין, כדי שיינטל מן החי וימות.  ובאיזה מקדח אמרו--בקטן של רופאים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, בגדול של לשכה.

ב,ד  הגולל והדופק--מטמאין במגע ובאוהל, ואינן מטמאין במשא; רבי אליעזר אומר, מטמאין במשא.  רבי יהושוע אומר, אם יש תחתיהן עפר קברות, מטמאין במשא; ואם לאו, אינן מטמאין במשא.  איזה הוא הדופק, את שהגולל נשען עליו; אבל דופק דופקין, טהור.

ב,ה  אלו אם חסרו, טהורין--כזית מן המת, וכזית נצל, ומלוא תרווד רקב, ורביעית דם, ועצם כשעורה, ואבר מן החי שחסר עצמו.

ב,ו  השזרה והגולגולת משני מתים, ורביעית דם משני מתים, ורובע עצמות משני מתים, אבר מן המת משני מתים, ואבר מן החי משני אנשים--רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין.

ב,ז  עצם כשעורה שנחלק לשניים--רבי עקיבה מטמא, רבי יוחנן בן נורי מטהר.  אמר רבי יוחנן בן נורי, לא אמרו עצמות כשעורה, אלא עצם כשעורה.  רובע עצמות שנידקדקו, ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה--רבי שמעון מטהר, וחכמים מטמאין.  אבר מן החי שנחלק לשניים, טהור; רבי יוסי מטמא.  ומודה שאם ניטל חציים, שהוא טהור.
 

מסכת אוהלות פרק ג

ג,א  כל המטמאין באוהל שנחלקו, והכניסן לתוך הבית--רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.  כיצד:  הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה, או נושאן.  ובמת--הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית, או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו, מאהיל על כשני חציי זיתים, מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו--רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.  אבל הנוגע בכחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, או מאהיל על כחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית--טהור.  אמר רבי מאיר, אף בזה--רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.  הכול טמא--חוץ מן המגע עם המשא, והמשא עם האוהל.  זה הכלל--כל שהוא משם אחד, טמא; ומשני שמות, טהור.

ג,ב  מלוא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית, הבית טמא; ורבי שמעון מטהר.  רביעית דם שנבלעה בתוך הבית, הבית טהור.  נבלעה בכסות--אם מתכבסת ויוצא הימנה רביעית דם, טמא; ואם לאו, טהור--שכל הבלוע שאינו יכול לצאת, טהור.

ג,ג  נשפך באוויר--אם היה מקומו קטפרס, והאהיל על מקצתו--טהור; היה אשבורן, או שקרש--טמא.  נשפך על האסקופה, והיא קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ, והבית מאהיל עליו--טהור; היה אשבורן, או שקרש--טמא.  כל שבמת, טמא--חוץ מן השיניים והשיער והציפורן; ובשעת חיבורן, הכול טמא.

ג,ד  כיצד:  המת מבחוץ, ושיערו בפנים--הבית טמא.  עצם שיש עליו כזית בשר--הכניס מקצתו לפנים, והבית מאהיל עליו--טמא.  שני עצמות, ועליהן כשני חציי זיתים בשר--הכניס מקצתן לפנים, והבית מאהיל עליהן--טמא; היו תחובין בידי אדם--טהור, שאין חיבורי אדם חיבור.

ג,ה  איזה הוא דם תבוסה:  המת שיצא ממנו שמינית בחייו, ושמינית במותו, דברי רבי עקיבה; רבי ישמעאל אומר, רביעית בחייו, ורביעית במותו, וניטל מזה ומזה רביעית.  רבי אלעזר בן יהודה אומר, זה וזה כמים.  ואיזה הוא דם תבוסה--צלוב שדמו שותת, ונמצא תחתיו רביעית דם--טמא; אבל המת שדמו מנטף, ונמצא תחתיו רביעית דם--טהור.  רבי יהודה אומר, לא כי, אלא השותת, טהור; והמנטף, טמא.

ג,ו  כזית מן המת, פתחו בטפח, והמת פתחו, בארבעה טפחים--להציל את הטומאה על הפתחים; אבל להוציא את הטומאה, בפותח טפח.  גדול מכזית, כמת; רבי יוסי אומר, השזרה והגולגולת, כמת.

ג,ז  טפח על טפח על רום טפח מרובע--מביא את הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה.  כיצד:  ביב שהוא קמור תחת הבית--יש בו פותח טפח, ויש ביציאתו פותח טפח--טומאה בתוכו, הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכו טהור--שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.  יש בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח--טומאה בתוכו, הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכו טהור--שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.  אין בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח--טומאה בתוכו, הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא.  אחד חור שחררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת, וכן מרבך של אבנים, וכן צוואר של קורות.  רבי יהודה אומר, כל שאינו עשוי בידי אדם, אינו אוהל; ומודה בשקיפין ובסלעים.
 

מסכת אוהלות פרק ד

ד,א  מגדל שהוא עומד באוויר--טומאה בתוכו, כלים שבעובייו טהורים; טומאה בעובייו, כלים שבתוכו טהורים.  רבי יוסי אומר, מחצה למחצה.  היה עומד בתוך הבית--טומאה בתוכו, הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכו טהור--שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.  כלים שבינו לבין הארץ, שבינו לבין הכותל, שבינו לבין הקורות--אם יש שם פותח טפח, טמאים; ואם לאו, טהורים; טומאה שם, הבית טמא.

ד,ב  תיבת המגדל--יש בה פותח טפח, ואין ביציאתה פותח טפח--טומאה בתוכה, הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכה טהור--שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.  רבי יוסי מטהר, מפני שהוא יכול להוציאה חצאים, או לשורפה במקומה.

ד,ג  היה עומד בתוך הפתח, ונפתח לחוץ--טומאה בתוכו, הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא--שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.  הייתה מוכני שלו משוכה לאחריו שלוש אצבעות--טומאה שם כנגד הקורות, הבית טהור.  במה דברים אמורים, בזמן שיש שם פותח טפח, ואינה יוצאה, והמגדל בא במידה.
 

מסכת אוהלות פרק ה

ה,א  תנור שהוא עומד בתוך הבית, ועינו קמורה לחוץ, והאהילו עליו קוברי המת--בית שמאי אומרין, הכול טמא; ובית הלל אומרין, התנור טמא, והבית טהור.  רבי עקיבה אומר, אף התנור טהור.

ה,ב  ארובה שבין בית לעלייה, וקדירה נתונה עליה, ונקובה בכונס משקה--בית שמאי אומרין, הכול טמא; ובית הלל אומרין, קדירה טמאה, ועלייה טהורה.  רבי עקיבה אומר, אף קדירה טהורה.

ה,ג  הייתה שלמה--בית הלל אומרין, מצלת על הכול; ובית שמאי אומרין, אינה מצלת אלא על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.  חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

ה,ד  לגין שהוא מלא משקין טהורין--הלגין טמא טומאת שבעה, והמשקין טהורין; ואם פינן לכלי אחר, טמאין.  האישה שהיא לשה בעריבה--האישה והעריבה טמאין טומאת שבעה, והבצק טהור; ואם פינתו לכלי אחר, טמא.  חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

ה,ה  היו כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה--הכול טהור.  היה כלי טהור לקודש ולחטאת--הכול טהור, שהכול נאמנין על החטאת.  מפני שהכלים טהורין; וכלי חרס טהורין, ומצילין עם דופנות אוהלים.

ה,ו  כיצד:  הבור והחדות שבבית, וכפישה נתונה עליה--טהור.  אם הייתה באר חלקה, או כוורת פתוחה, וכפישה נתונה עליה--טמא.  אם היה נסר חלק, או סרידה שאין לה גפיים--טהור:  שאין הכלים מצילין עם דופנות אוהלים, עד שיהא להן דפנות.  וכמה תהא הדופן, טפח.  היה לה חצי טפח מכאן, וחצי טפח מכאן--אינה דופן:  עד שיהא לה טפח ממקום אחד.

ה,ז  כשם שמצילין מבפנים, כך מצילין מבחוץ.  כיצד:  כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ--טומאה תחתיה, כלים שבכפישה טהורים; אם היה כותל חצר, או כותל גינה--אינו מציל.  קורה שהיא נתונה מכותל לכותל, וקדירה תלויה בה--טומאה תחתיה, כלים שבקדירה--רבי עקיבה מטהר, וחכמים מטמאין.
 

מסכת אוהלות פרק ו

ו,א  אדם וכלים נעשין אוהלים לטמא, אבל לא לטהר.  כיצד:  ארבעה נושאין את הנדווד--טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טמאין; טומאה על גביו, כלים שתחתיו טמאין.  רבי אליעזר מטהר.  נתון על ארבעה כלים--אפילו כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה--טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טמאין; טומאה על גביו, כלים שתחתיו טמאין.  נתון על ארבעה אבנים, או על דבר שיש בו רוח חיים--טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהורין; טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורין.

ו,ב  קוברי המת שהיו עוברין באכסדרה, והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח--אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו, טהור; ואם לאו, טמא.  וכן חבית של גרוגרות או קופה של תבן שהיא נתונה בחלון--אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן, טהורין; ואם לאו, טמאין.  בית שחצצו בקנקנים, וטח בטיט--אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו, טהור; ואם לאו, טמא.

ו,ג  כותל המשמש את הבית, יידון מחצה למחצה.  כיצד:  כותל שהוא לאוויר, וטומאה בתוכו--מחצייו ולפנים--הבית טמא, והעומד מלמעלן טהור; מחצייו ולחוץ--הבית טהור, והעומד מלמעלן טמא.  מחצה למחצה, הבית טמא; העומד מלמעלן--רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרין.  רבי יהודה אומר, כל הכותל לבית.

ו,ד  כותל שבין שני בתים, וטומאה לתוכו--בית הקרוב לטומאה, טמא; והקרוב לטהרה, טהור; מחצה למחצה, שניהם טמאין.  טומאה באחד מהן, וכלים בכותל--מחצייו וכלפי טומאה, טמאין; מחצייו וכלפי טהרה, טהורין; מחצה למחצה, הרי הן טמאין.  מעזיבה שבין בית לעלייה, והטומאה לתוכה--מחצייה ולמטן, הבית טמא והעלייה טהורה; מחצייה ולמעלן, עלייה טמאה והבית טהור; מחצה למחצה, שניהן טמאין.  טומאה באחד מהן, וכלים במעזיבה--מחצייה וכלפי טומאה, טמאין; מחצייה וכלפי טהרה, טהורין; מחצה למחצה, הרי הן טמאין.  רבי יהודה אומר, כל המעזיבה לעלייה.

ו,ה  טומאה בין הקורות, ותחתיה כקליפת השום--אם יש שם פותח טפח, הכול טמא; ואם אין שם פותח טפח, רואין את הטומאה כאילו היא אוטם.  הייתה נראית בתוך הבית--בין כך ובין כך, הבית טמא.

ו,ו  בית המשמש את הכותל, יידון כקליפת השום.  כיצד:  כותל שבין שני כוכין, או בין שתי מערות--טומאה בבתים, וכלים בכותל, ועליהם כקליפת השום--טהורין; טומאה בכותל, וכלים בבתים, ועליהן כקליפת השום--טהורין.  טומאה תחת העמוד--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

ו,ז  כלים שתחת הפרח, טהורין; רבי יוחנן בן נורי מטמא.  הטומאה בכלים שתחת הפרח--אם יש שם פותח טפח, טמאין; ואם לאו, טהורין.  שני פרדסקין זה בצד זה, או זה על גבי זה--נפתח אחד מהן--הוא והבית טמא, וחברו טהור; ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם, יידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית.
 

מסכת אוהלות פרק ז

ז,א  הטומאה בכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח--כל העלייות שעל גבה, אפילו הן עשר--טמאות.  הייתה עלייה אחת על גבי שני בתים--היא טמאה, וכל העלייות שעל גבה טהורות.  כותל שנותי--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  נפש אטומה--הנוגע בה מן הצדדין, טהור:  מפני שהטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח--הנוגע בה מכל מקום, טמא:  מפני שהיא כקבר סתום.  סמך לה סוכות, טמאות; רבי יהודה מטהר.

ז,ב  כל שיפועי אוהלים, כאוהלים.  אוהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע--טומאה באוהל, כלים שתחת השיפוע טמאין; טומאה תחת השיפוע, כלים שבאוהל טמאין.  הטומאה מתוכו--הנוגע בו מתוכו, טמא טומאת שבעה; מאחוריו, טמא טומאת ערב.  טומאה מאחוריו--הנוגע בו מאחוריו, טמא טומאת שבעה; מתוכו, טמא טומאת ערב.  כחצי זית מתוכו, וכחצי זית מאחוריו--הנוגע בו בין מתוכו ובין מאחוריו, טמא טומאת ערב.  מקצתו מרודד על הארץ--טומאה תחתיו, או על גביו--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

ז,ג  אוהל שהוא נטוי בעלייה--מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה--רבי יוסי אומר, מציל; רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האוהל.

ז,ד  [ג] המת בבית, ובו פתחים הרבה--כולן טמאין; נפתח אחד מהן--הוא טמא, וכולן טהורין.  חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים--הציל על הפתחים.  בית שמאי אומרין, והוא שחישב, עד שלא ימות המת; בית הלל אומרין, אף משמת.  היה סתום ונמלך לפותחו--בית שמאי אומרין, כשיפתח ארבעה טפחים; ובית הלל אומרין, כשיתחיל.  ומודים בפותח כתחילה, כשיפתח ארבעה טפחים.

ז,ה  [ד] האישה שהיא מקשה לילד, והוציאוה מבית לבית--הראשון טמא בספק, והשני בוודאי.  אמר רבי יהודה, אימתיי, בזמן שהיא ניטלת בגפיים; אבל אם הייתה מהלכת, הראשון טהור--שמשנפתח הקבר, אין פנאי להלך.  אין לנפלים פתיחת קבר, עד שיעגילו ראש כפיקה.

ז,ו  [ה] יצא הראשון מת, והשני חי--טהור; הראשון חי, והשני מת--טמא.  רבי מאיר אומר, בשפיר אחד, טמא; בשני שפירין, טהור.

ז,ז  [ו] האישה שהיא מקשה לילד--מחתכין את הוולד במעיה, ומוציאין אותו אברים אברים:  מפני שחייה קודמין לחייו.  יצא רובו--אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.
 

מסכת אוהלות פרק ח

ח,א  יש מביאין את הטומאה וחוצצין, מביאין ולא חוצצין, חוצצין ולא מביאין, לא מביאין ולא חוצצין.  אלו מביאין וחוצצין:  השידה והתיבה והמגדל, וכוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית, שיש להן שולים, והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש.  ויריעה, וסקורטיה, וקטבוליה, וסדין, ומפץ, ומחצלת, שהן עשויין אוהלים.  ועדר בהמה טמאה וטהורה, ומכונות חיה, והעוף ששכן, והעושה מקום לבנה בשיבולים, האירוס, והקיסוס, וירקות חמור, ודלעת יוונית, ואוכלין טהורין.  רבי יוחנן בן נורי לא היה מודה באוכלין טהורין, חוץ מן העיגול של דבילה.

ח,ב  הזיזין, והגזיזריות, והשובכות, והשקיפין, והסלעים, והגחירים, והשננים, והסככות, והפרעות, שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, מעזיבה בינונית.  אלו הן הסככות, אילן שהוא מסך על הארץ; והפרעות, היוצאות מן הגדר.

ח,ג  אלו מביאין ולא חוצצין:  השידה, והתיבה, והמגדל, וכוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית, שאין להם שולים, ואינן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש.  ויריעה, וסקורטיה, וקטבוליה, וסדין, ומפץ, ומחצלת, שאינן עשויין אוהלים.  ובהמה וחיה שמתו, ואוכלין טמאין.  מוסיף עליהן הריחיים של אדם.

ח,ד  ואלו חוצצין ולא מביאין:  מסכת פרוסה, וחבילי מיטה, והמשפלות, והסריגות שבחלונות.

ח,ה  אלו לא מביאין ולא חוצצין:  הזרעים והירקות המחוברין לקרקע, חוץ מן הירקות שמנו.  וכיפת הברד, והשלג, והכפור, והגליד, והמלח, והדולג ממקום למקום, והקופץ ממקום למקום, והעוף הפורח, וטלית המנפנפת, וספינה שהיא שטה על פני המים.  קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה, כבש את האבן על גבי הטלית--מביאה את הטומאה.  רבי יוסי אומר, הבית שבספינה, אינו מביא את הטומאה.

ח,ו  שתי חבייות, ובהן כשני חציי זיתים, מוקפות צמיד פתיל, מונחות בתוך הבית--הן טהורות, והבית טמא.  נפתחה אחת מהן--היא והבית טמאין, וחברתה טהורה.  וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית.
 

מסכת אוהלות פרק ט

ט,א  כוורת שהיא בתוך הפתח, ופיה לחוץ--כזית מן המת נתון תחתיה, או על גבה מבחוץ--כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה, טמא; וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית, טהור.  בבית, אין טמא אלא הבית.  בתוכה, הכול טמא.

ט,ב  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או בבית, או על גבה--הכול טמא אלא תוכה; בתוכה, הכול טמא.

ט,ג  במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי מחולחלת.  הייתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה--איזו היא אפוצה, כל שאין לה טפח ממקום אחד--כזית מן המת נתון תחתיה, כנגדו עד התהום טמא; על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא.  בבית, אין טמא אלא הבית; בתוכה, אין טמא אלא תוכה.

ט,ד  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או בבית--תחתיה והבית טמא, תוכה וגבה טהור; בתוכה, אין טמא אלא תוכה; על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא.

ט,ה  במה דברים אמורים, בזמן שפיה לחוץ.  היה פיה לפנים--כזית מן המת נתון תחתיה, או על גבה מבחוץ--כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה, טמא; וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית, טהור.  בתוכה, או בבית--הכול טמא.

ט,ו  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או בבית, או בתוכה, או על גבה--הכול טמא.

ט,ז  במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי מחולחלת.  הייתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה--איזו היא אפוצה, כל שאין לה טפח ממקום אחד--כזית מן המת נתון תחתיה, כנגדו עד התהום טמא; על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא.  בתוכה, או בבית--תוכה והבית טמאים.

ט,ח  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או בבית, או בתוכה--הכול טמא אלא גבה; על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא.

ט,ט  הייתה ממלאה את כל הבית, ואין בינה לבין הקורות פותח טפח--טומאה בתוכה, הבית טמא.  טומאה בבית, מה שבתוכה טהור--שדרך טומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס:  בין עומדת בין מוטה על צידה, בין אחת בין שתיים.

ט,י  הייתה עומדת בתוך הפתח, ואין בינה לבין השקוף פותח טפח--טומאה בתוכה, הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכה טמא--שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.  [יא] הייתה מוטה על צידה באוויר, וכזית מן המת נתון תחתיה, או על גבה--כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה, טמא; וכל שאינו כנגד הזית תוכה, טהור.  בתוכה, הכול טמא.

ט,יא  [יב] הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או על גבה--הכול טמא אלא תוכה; בתוכה, הכול טמא.  במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי.  הייתה פחותה ופקוקה בקש, או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים, וכזית מן המת נתון תחתיה--כנגדו עד התהום טמא; על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא; בתוכה, אין טמא אלא תוכה.  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, תחתיה טמא; בתוכה, תוכה טמא; על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא.

ט,יב  [יג] הייתה יושבת על שוליה, והיא כלי--טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  הייתה גבוהה מן הארץ טפח, או מכוסה, או כפויה על פיה--טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה--הכול טמא.

ט,יג  [יד] במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי.  הייתה פחותה או פקוקה בקש, או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים--טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, אין טומאה עולה לה, אף לא יורדת הימנה.  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, תחתיה טמא; בתוכה, או על גבה--כנגדו עד הרקיע טמא.

ט,יד  [טו] ארון שהיא רחבה מלמטן, וצרה מלמעלן, והמת בתוכה--הנוגע בה מלמטן, טהור; ומלמעלן, טמא.  רחבה מלמעלן, וצרה מלמטן--הנוגע בה מכל מקום, טמא.  הייתה שווה--הנוגע בה מכל מקום, טמא, דברי רבי אליעזר.  רבי יהושוע אומר, מטפח ולמטן, טהור; מטפח ולמעלן, טמא.  העשויה כמין קמטרא--הנוגע בה מכל מקום, טמא.  כמין גלוסקום--הנוגע בה מכל מקום, טהור:  חוץ ממקום פתיחתה.

ט,טו  [טז] חבית שהיא יושבת על שוליה באוויר--כזית מן המת נתון תחתיה או בתוכה כנגד קורקורתה--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת; והחבית טמאה.  תחת דופנה מבחוץ--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת; והחבית טהורה.  בתוכה ותחת דופנה--אם יש בדפנות פותח טפח--הכול טמא, וכנגד פיה טהור; ואם לאו--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  במה דברים אמורים, בטהורה.  אבל אם הייתה טמאה, או גבוהה מן הארץ טפח, או מכוסה, או כפויה על פיה--טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה--הכול טמא.
 

מסכת אוהלות פרק י

י,א  ארובה שהיא בתוך הבית, ויש בה פותח טפח--טומאה בבית, כנגד ארובה טהור; טומאה כנגד ארובה, הבית טהור.  הטומאה בין בבית, בין כנגד ארובה--נתן את רגלו מלמעלן, עירב את הטומאה.  מקצת טומאה בבית, ומקצתה כנגד ארובה--הבית טמא, וכנגד הטומאה טמא.

י,ב  אין בארובה פותח טפח--טומאה בבית, כנגד ארובה טהור; טומאה כנגד ארובה, הבית טהור.  הטומאה בבית--נתן את רגלו מלמעלן, טהור.  הטומאה כנגד ארובה--נתן את רגלו מלמעלן, רבי מאיר מטמא.  וחכמים אומרין, אם טומאה קדמה את רגלו, טמא; ואם רגלו קדמה את הטומאה, טהור.  רבי שמעון אומר, שתי רגליים זו על גב זו שקדמו את הטומאה--משך הראשון את רגלו, ונמצאת רגלו של שני שם--טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה.

י,ג  מקצת הטומאה בבית, ומקצתה כנגד ארובה--הבית טמא, וכנגד הטומאה טמא, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, הבית טמא, וכנגד הטומאה טהור.  רבי יוסי אומר, אם יש בטומאה כדי שתיחלק, ותטמא את הבית ותטמא כנגד ארובה כנגד הטומאה--טמא; ואם לאו--הבית טמא, וכנגד הטומאה טהור.

י,ד  ארובות זו על גבי זו, ויש בהן פותח טפח--טומאה בבית, כנגד ארובות טהור; טומאה כנגד ארובות, הבית טהור.  הטומאה בין בבית בין כנגד ארובות--נתן דבר שהוא מקבל טומאה, בין מלמעלן בין מלמטן--הכול טמא.  ודבר שאינו מקבל טומאה--ממנו ולמטן, טמא; ממנו ולמעלן, טהור.

י,ה  אין בארובות פותח טפח--טומאה בבית, כנגד ארובות טהור; טומאה כנגד ארובות, הבית טהור.  הטומאה בבית--נתן בין דבר שהוא מקבל טומאה ובין דבר שאינו מקבל טומאה, בין מלמעלן ובין מלמטן--אין טמא אלא התחתון.  הטומאה כנגד ארובות--נתן דבר שהוא מקבל טומאה, בין מלמעלן בין מלמטן--הכול טמא; ודבר שאינו מקבל טומאה, בין מלמעלן בין מלמטן--אין טמא אלא תחתון.

י,ו  ארובה שהיא בתוך הבית, וקדירה נתונה תחתיה שאם תעלה, ואין שפתיה נוגעות בארובה--טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או בבית--תחתיה והבית, טמא; תוכה וגבה, טהור.  בתוכה, או על גבה--הכול טהור.

י,ז  הייתה נתונה בצד האסקופה שאם תעלה, היא נוגעת בשקוף פותח טפח--טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  הייתה גבוהה מן הארץ טפח--טומאה תחתיה, או בבית--תחתיה והבית טמא, תוכה וגבה טהור.  בתוכה, או על גבה--הכול טמא.  שאם תעלה, ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח, או מודבקת לשקוף--טומאה תחתיה, אין טמא אלא תחתיה.
 

מסכת אוהלות פרק יא

יא,א  בית שנסדק--טומאה בחוץ, כלים שבפנים טהורין.  טומאה בפנים, כלים שבחוץ--בית שמאי אומרין, עד שיהא בסדק ארבעה טפחים; בית הלל אומרין, כל שהוא.  רבי יוסי אומר משום בית הלל, פותח טפח.

יא,ב  אכסדרה שנסדקה--טומאה בצד זה, כלים שבצד השני טהורין; נתן את רגלו או קנה מלמעלן, עירב את הטומאה.  נתן את הקנה בארץ--אינו מביא את הטומאה, עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח.

יא,ג  סגוס עבה, וכופת עבה--אינן מביאין את הטומאה, עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.  קפילין זו על גבי זו--אינן מביאות את הטומאה, עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.  היה אדם נתון שם--בית שמאי אומרין, אינו מביא את הטומאה; ובית הלל אומרין, אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.

יא,ד  היה משקיף בעד החלון, והאהיל על קוברי המת--בית שמאי אומרין, אינו מביא את הטומאה; ובית הלל אומרין, מביא את הטומאה.  ומודים שאם היה לבוש בכליו, או שהיו שניים זה על גבי זה--שהן מביאין את הטומאה.

יא,ה  היה מוטל על האסקופה, והאהילו עליו קוברי המת--בית שמאי אומרין, אינו מביא את הטומאה; ובית הלל אומרין, מביא את הטומאה.

יא,ו  הטומאה בבית, והאהילו עליו טהורין--בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.

יא,ז  כלב שאכל בשר המת ומת, ומוטל על האסקופה--רבי מאיר אומר, אם יש בצווארו פותח טפח, מביא את הטומאה; ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.  רבי יוסי אומר, רואין את הטומאה--מכנגד השקוף ולפנים, הבית טמא; מכנגד השקוף ולחוץ, הבית טהור.  רבי אליעזר אומר, פיו לפנים, הבית טהור; פיו לחוץ, הבית טמא:  שהטומאה יוצאה דרך שוליו.  רבי יהודה בן בתירה אומר, בין כך ובין כך, הבית טמא.  וכמה תשהה במעיו, שלושה ימים מעת לעת.  ובעופות ובדגים, כדי שתיפול לאור ותישרף, דברי רבי שמעון; רבי יהודה בן בתירה אומר, בעופות ובדגים, מעת לעת.

יא,ח  החדות שבבית, ומנורה בתוכו, והפרח שלה יוצא, וכפישה נתונה עליו, שאם תינטל מנורה, וכפישה עומדת על פי החדות--בית שמאי אומרין, החדות טהור, ומנורה טמאה; בית הלל אומרין, אף מנורה טהורה.  ומודים שאם תינטל מנורה, וכפישה נופלת--הכול טמא.

יא,ט  כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות, אפילו עד התהום--טהורין; טומאה שם, הבית טמא.  טומאה בבית--כלים שבכותלי החדות--אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורין; ואם לאו, טמאין.  אם היו כותלי החדות רחבים משל בית--בין כך ובין כך, טהורין.
 

מסכת אוהלות פרק יב

יב,א  נסר שהוא נתון על פי תנור חדש, ועודף מכל צדדיו בפותח טפח--טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהורין; טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורין.  ובישן, טמא; רבי יוחנן בן נורי מטהר.  נתון על פי שני תנורין--טומאה ביניהן, הן טמאין; רבי יוחנן בן נורי מטהר.

יב,ב  סרידה שהיא נתונה על פי התנור, ומוקף צמיד פתיל--טומאה תחתיה, או על גבה--הכול טמא; כנגד אווירו של תנור, טהור.  טומאה כנגד אווירו של תנור, כנגדו עד הרקיע טמא.

יב,ג  נסר שהוא נתון על פי תנור ישן, יוצא מזה ומזה טפח, אבל לא מן הצדדין--טומאה בצד זה, כלים שבצד השני טהורין; רבי יוסי מטמא.  הבטח, אינו מביא את הטומאה.  היה בו זיז--רבי אליעזר אומר, אינו מביא את הטומאה; רבי יהושוע אומר, רואין את הבטח כאילו אינו, והזיז העליון מביא את הטומאה.

יב,ד  סנדל של עריסה שפחתו בתוך הבית--אם יש בו פותח טפח, הכול טמא; ואם לאו, מונין בו כדרך שמונין במת.

יב,ה  קורות הבית והעלייה שאין עליהן מעזיבה, והן מכוונות--טומאה תחת אחת מהן, תחתיה טמא; בין התחתונה לעליונה, ביניהן טמא; על גבי העליונה, כנגדו עד הרקיע טמא.  היו העליונות כבין התחתונות--טומאה תחת אחת מהן, תחת כולן טמא; על גביהן, כנגדו עד הרקיע טמא.

יב,ו  קורה שהיא נתונה מכותל לכותל, והטומאה תחתיה--אם יש בה פותח טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה; ואם לאו--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  וכמה יהא בהיקפה, ויהא בה פותח טפח:  בזמן שהיא עגולה, היקפה שלושה טפחים; ובזמן שהיא מרובעת, ארבעה--שהמרובע יתר על העגול רביע.

יב,ז  עמוד שהוא מוטל לאוויר--אם יש בו היקף עשרים וארבעה טפחים, מביא את הטומאה תחת דופנו; ואם לאו--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

יב,ח  כזית מן המת מודבק לאסקופה, רבי אליעזר מטמא את הבית; רבי יהושוע מטהר.  היה נתון תחת האסקופה, יידון מחצה למחצה.  מודבק לשקוף, הבית טמא; רבי יוסי מטהר.  היה נתון בתוך הבית--הנוגע בשקוף, טמא.  והנוגע באסקופה, רבי אליעזר מטמא.  ורבי יהושוע אומר, מטפח ולמטן, טהור; מטפח ולמעלן, טמא.
 

מסכת אוהלות פרק יג

יג,א  העושה מאור כתחילה, שיעורו מלוא מקדח גדול של לשכה; שיירי המאור, רום אצבעיים על רוחב הגודל.  אלו הן שיירי המאור--חלון שסתמה, ולא הספיק לגומרה.  חררוהו מים או שרצים, או שאכלתו מלחת--שיעורו מלוא אגרוף.  חישב עליו לתשמיש, שיעורו בפותח טפח; למאור, שיעורו מלוא מקדח.

יג,ב  הסריגות והרפפות מצטרפות כמלוא מקדח, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין, עד שיהא במקום אחד כמלוא מקדח:  להביא את הטומאה, ולהוציא את הטומאה.  רבי שמעון אומר, להביא את הטומאה; אבל להוציא את הטומאה, בפותח טפח.

יג,ג  [ב] חלון שהיא לאוויר, שיעורה מלוא מקדח.  בנה בית חוצה לה, שיעורה בפותח טפח.  נתן את התקרה באמצע החלון--התחתון בפותח טפח, והעליון מלוא מקדח.

יג,ד  [ג] החור שבדלת, שיעורו מלוא אגרוף, דברי רבי עקיבה; רבי טרפון אומר, פותח טפח.  שייר בה חרש מלמטן או מלמעלן--הגיפה ולא מירקה, או שפתחתו הרוח--שיעורו מלוא אגרוף.

יג,ה  [ד] העושה מקום לקנה, ולאספתי, ולנר--שיעורו כל שהוא, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, בפותח טפח.  לזון את עיניו, ולדבר עם חברו, ולתשמיש--בפותח טפח.

יג,ו  [ה] ואלו ממעטין את הטפח:  פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות, פחות מעצם כשעורה ממעט על ידי כזית בשר, פחות מכזית מן המת, פחות מכזית מן הנבילה, פחות מכעדשה מן השרץ, פחות מכביצה אוכלין, התבואה שבחלון, וככיי שיש בה ממש, ונבילת העוף הטהור שלא חישב עליה, ונבילת עוף הטמא שחישב עליה ולא הכשירה, או הכשירה ולא חישב עליה.

יג,ז  [ו] ואלו שאינן ממעטין:  אין העצם ממעט על ידי העצמות, ולא בשר על ידי בשר, ולא כזית מן הנבילה, ולא כעדשה מן השרץ, ולא כביצה אוכלין, ולא ככיי שאין בה ממש, ולא נבילת העוף הטהור שחישב עליה, ולא נבילת העוף הטמא שחישב עליה והכשירה, ולא השתי והערב המנוגעין, ולא לבינה מבית הפרס, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, הלבינה ממעטת, מפני שעפרה טהור.  זה הכלל--הטהור ממעט, והטמא אינו ממעט.
 

מסכת אוהלות פרק יד

יד,א  הזיז מביא את הטומאה, כל שהוא.  הגזרה והגבלית, בפותח טפח.  איזה הוא הזיז, שפניו למטן; והגזרה, שפניה למעלן.  ובמה אמרו הזיז מביא את הטומאה, כל שהוא--בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלושה נדבכין, שהן שנים עשר טפח; יתר מכן, מביא את הטומאה בפותח טפח.  והעטרות והפתוחין, מביאין את הטומאה בפותח טפח.

יד,ב  זיז שעל גבי הפתח, מביא את הטומאה בפותח טפח; שעל גבי החלון, רום אצבעיים; ושעל גבי מלוא מקדח, כל שהוא.  רבי יוסי אומר, מלואו.

יד,ג  קנה שעל גבי הפתח--אפילו גבוה מאה אמה--מביא את הטומאה, כל שהוא, דברי רבי יהושוע; רבי יוחנן בן נורי אומר, אל יחמור זה מן הזיז.

יד,ד  זיז שהוא סובב את כל הבית, ואוכל בפתח שלוש אצבעות--טומאה בבית, כלים שתחתיו טמאים; טומאה תחתיו--רבי אליעזר מטמא את הבית, ורבי יהושוע מטהר.  וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.

יד,ה  שני זיזין זה על גבי זה, ויש בהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח--טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא; ביניהן, ביניהן טמא; על גביהן, כנגדו עד הרקיע טמא.  היה העליון עודף על התחתון פותח טפח--טומאה תחתיהן או ביניהן, תחתיהן וביניהן טמא; על גביהן, כנגדו עד הרקיע טמא.  היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח--טומאה תחתיהן, תחתיהן וביניהן טמא.  טומאה ביניהן או תחת המותר, רבי אליעזר אומר, תחתיהן וביניהן טמא.  רבי יהושוע אומר, ביניהן ותחת המותר, טמא; ותחתיהן, טהור.

יד,ו  יש בהן פותח טפח, ואין ביניהן פותח טפח--טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא; ביניהן או על גביהן, כנגדו עד הרקיע טמא.

יד,ז  אין בהן פותח טפח--בין שיש ביניהן פותח טפח, בין שאין ביניהן פותח טפח--טומאה תחתיהן, וביניהן, או על גביהן--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח.
 

מסכת אוהלות פרק טו

טו,א  סגוס עבה, וכופת עבה--אין מביאין את הטומאה, עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.  קפילין זו על גבי זו--אינן מביאין את הטומאה, עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.  טבליות של עץ זו על גבי זו--אינן מביאות את הטומאה, עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח; ואם היו של שיש--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

טו,ב  טבליות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן, והן גבוהות מן הארץ פותח טפח--טומאה תחת אחת מהן--הנוגע בשנייה, טמא טומאת שבעה; כלים שתחת הראשונה טמאין, ושתחת השנייה טהורין.  השולחן--אינו מביא את הטומאה, עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.

טו,ג  חבייות שהן יושבות על שוליהן, או מוטות על צידיהן, באוויר, והן נוגעות זו בזו בפותח טפח--טומאה תחת אחת מהן--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  במה דברים אמורים, בטהורות.  אבל אם היו טמאות, או גבוהות מן הארץ פותח טפח--טומאה תחת אחת מהן, תחת כולן טמא.

טו,ד  בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות--טומאה בבית, כלים שבחצץ טהורין; טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאין.  כלים שבחצץ--אם יש שם פותח טפח, טמאין; ואם לאו, טהורין.

טו,ה  חצצו מארצו--טומאה בחצץ, כלים שבבית טמאין.  טומאה בבית, כלים שבחצץ--אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורין; ואם לאו, טמאין--שארצו של בית כמוהו, עד התהום.

טו,ו  בית שהוא מלא תבן, ואין בינו לבין הקורות פותח טפח--טומאה בפנים, כלים שכנגד היציאה טמאין.  טומאה בחוץ--כלים שבפנים--אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורין; ואם לאו, טמאין.  אם יש בין תבן לקורות פותח טפח--בין כך ובין כך, טמאין.

טו,ז  בית שמילאהו עפר או צרורות, ביטלו; וכן כרי של תבואה, או גל של צרורות--אפילו כגלו של עכן, אפילו טומאה בצד הכלים--טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

טו,ח  חצר הקבר--העומד בתוכה טהור, עד שיהא בה ארבע אמות, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, ארבעה טפחים.  קורה שעשאה גולל לקבר--בין עומדת בין מוטה על צידה, אין טמא אלא כנגד הפתח.  עשה ראשה גולל לקבר--אין טמא אלא עד ארבעה טפחים, בזמן שהוא עתיד לגוד.  רבי יהודה אומר, כולה חיבור.

טו,ט  חבית שהיא מלאה משקין טהורין, ומוקפת צמיד פתיל, ועשאה גולל לקבר--הנוגע בה, טמא טומאת שבעה; והחבית והמשקין טהורין.  בהמה שעשאה גולל לקבר--הנוגע בה, טמא טומאת שבעה; רבי מאיר אומר, כל שיש בו רוח חיים, אינו מטמא משום גולל.

טו,י  הנוגע במת ונוגע בכלים, מאהיל על המת ונוגע בכלים--טמאין.  מאהיל על המת ומאהיל על הכלים, הנוגע במת ומאהיל על הכלים--טהורין; אם יש בידו פותח טפח, טמאין.  שני בתים, ובהן כשני חציי זיתים, ופשט את שתי ידיו להן--אם יש בידו פותח טפח, מביא את הטומאה; ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.
 

מסכת אוהלות פרק טז

טז,א  כל המיטלטלין מביאין את הטומאה, בעובי המרדע.  אמר רבי טרפון, אקפח את בניי שזו הלכה מקופחת, ששמע השומע וטעה:  שהאיכר עובר ומרדעו על כתפו, והאהיל צידו אחד על הקבר--טימאהו, משום כלים המאהילין על המת.  אמר רבי עקיבה, אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימין, ויהיו כל המיטלטלין מביאין את הטומאה על האדם הנושאן, בעובי המרדע; ועל עצמן, בכל שהן; ועל שאר אדם וכלים, בפותח טפח.

טז,ב  כיצד:  כוש שהוא תחוב בכותל--כחצי זית מתחתיו, וכחצי זית מעל גביו--אף על פי שאינן מכוונין, טמא; נמצא מביא את הטומאה לעצמו, בכל שהוא.

טז,ג  הקדר שהוא עובר, והאסל על כתפו, והאהיל צידו אחד על הקבר--כלים שבצד השני טהורין; אם יש באסל פותח טפח, טמאין.  התלולייות הקרובות בין לעיר בין לדרך, אחד חדשות ואחד ישנות--טמאות; הרחוקות--חדשות טהורות, וישנות טמאות.  איזו היא קרובה, חמישים אמה; וישנה, שישים שנה, דברי רבי מאיר.  רבי יהודה אומר, קרובה, שאין קרובה ממנה; וישנה, שאין אדם זוכרה.

טז,ד  [ג] המוצא מת כתחילה מושכב כדרכו--נוטלו, ואת תבוסתו.  מצא שניים--נוטלן, ואת תבוסתן.  מצא שלושה--אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, כמלוא מיטה וקובריה--הרי זו שכונת קברות.  בודק ממנו ולהלן, עשרים אמה; מצא אחד בסוף עשרים אמה, בודק ממנו ולהלן עשרים אמה:  שרגליים לדבר--שאילו מתחילה מצאו, היה נוטלו ואת תבוסתו.

טז,ה  [ד] הבודק בודק אמה על אמה, ומניח אמה, עד שהוא מגיע לסלע, או לבתולה.  והמוציא את העפר ממקום הטומאה, אוכל בדמעו; המפקח בגל, אינו אוכל בדמעו.

טז,ו  [ה] היה בודק--הגיע לנחל או לשלולית או לדרך הרבים, יפסיק.  שדה שנהרגו בה הרוגים--מלקט עצם עצם, הכול טהור; המפנה קברו מתוך שדהו--מלקט עצם עצם, הכול טהור.  בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים--מלקט עצם עצם, הכול טהור; רבי שמעון אומר, אם התקינו לקבר מתחילה, יש לו תבוסה.
 

מסכת אוהלות פרק יז

יז,א  החורש את הקבר, הרי זה עושה בית הפרס.  עד כמה הוא עושה--מלוא מענה, מאה אמה בית ארבעת סאין; רבי יוסי אומר, אף בית חמש.  במורד ובמעלה, ונותן רובע כרשינין על בורך המחרשה, עד מקום שיצמחו שלושה כרשינין זו בצד זו, עד שם הוא עושה בית הפרס; רבי יוסי אומר, במורד, אבל לא במעלה.

יז,ב  היה חורש והטיח בסלע או בגדר, או שניער את המחרשה--עד שם הוא עושה בית הפרס.  רבי אליעזר אומר, בית הפרס עושה בית הפרס; רבי יהושוע אומר, פעמים עושה, פעמים שאינו עושה.  כיצד:  חרש חצי מענה, וחזר וחרש חצייה, וכן הצדדין--הרי זה עושה בית הפרס; חרש מלוא מענה, וחזר וחרש הימנה ולחוץ--אינו עושה בית הפרס.

יז,ג  החורש מלהטמיא, מצבירת העצמות, משדה שאבד קבר בתוכה, או שנמצא בה קבר, החורש את שאינו שלו, וכן נוכרי שחרש--אינו עושה בית פרס, שאין בית פרס לכותיים.

יז,ד  שדה בית הפרס על גבי טהורה--שטפו גשמים מבית פרס לטהורה--אפילו אדומה והלבינוה, או לבנה והאדימוה--אין עושה אותה בית פרס.

יז,ה  שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועלייה על גביו--אם היה פתחה של עלייה מכוון כנגד פתחו של בית, עלייה טהורה; ואם לאו, עלייה טמאה.  עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבאו בירק, מצטרפין כחותם המרצופין, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרין, עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין.  אמר רבי יהודה, מעשה שהיו איגרות באות ממדינת הים לבני כוהנים גדולים; והיו בהן כסאה וכסאתיים חותמות, ולא חשו להן משום טומאה.
 

מסכת אוהלות פרק יח

יח,א  כיצד בוצרין בית הפרס:  מזין על האדם ועל הכלים, ושונין, ובוצרין, ומוציאין חוץ לבית הפרס; ואחרים מקבלין מהן, ומוליכין לגת.  ואם נגעו אלו באלו, טמאין כדברי בית הלל; בית שמאי אומרין, אוחז את המגל בסיב, או בוצר בצור, ונותן לתוך כפישה, ומוליך לגת.  אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, בכרם הנעשה בית הפרס; אבל הנוטע בית הפרס, ימכור לשוק.

יח,ב  שלושה בית פרסות הן:  החורש את הקבר--ניטעת כל נטע, ואינה נזרעת כל זרע חוץ מזרע הנקצר.  אם עקרו--צובר את גורנו לתוכו, וכוברו בשתי כברות, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, תבואה בשתי כברות, וקטנייות בשלוש כברות.  ושורף את הקש ואת העצה, ומטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באוהל.

יח,ג  שדה שאבד קבר בתוכה--נזרעת כל זרע, ואינה ניטעת כל נטע.  ואין מקיימין בה אילנות--חוץ מאילן סרק, שאינו עושה פירות.  ומטמא במגע ובמשא, ובאוהל.

יח,ד  שדה בוכים--לא נטעת, ולא נזרעת, ועפרה טהור, ועושין ממנה תנורין לקודש.  ומודים בית שמאי ובית הלל, שבודקין לעושה פסח, ואין בודקין לתרומה.  ולנזיר--בית שמאי אומרין, בודקין; ובית הלל אומרין, אין בודקין.  כיצד היה בודק:  מביא את העפר שהוא יכול להסיטו, ונותן לתוך כברה שנקביה דקין, וממהה; אם נמצא עצם כשעורה, טמא.

יח,ה  כיצד מטהרין בית הפרס:  נוטל ממנו שלושה טפחים, או נותן על גביו שלושה טפחים.  אם נטל מחצייו אחד שלושה טפחים, ונתן על גבי חצייו אחר שלושה טפחים--טהור; רבי שמעון אומר, אפילו נטל ממנו טפח ומחצה, ונתן עליו טפח ומחצה ממקום אחר--טהור.  הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן, טהור; רבי שמעון אומר, אף העוזק בית הפרס, טהור.

יח,ו  המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן, על האדם ועל הבהמה שכוחן יפה--טהור; על אבנים שהוא יכול להסיטן, על האדם ועל הבהמה שכוחן רע--טמא.  המהלך בארץ העמים--בהרים ובסלעים, טמא; בים ובשונית, טהור.  איזו היא השונית, כל מקום שהים עולה בזעפו.

יח,ז  הקונה שדה בסוריה, סמוכה לארץ ישראל--אם יכול להיכנס לה בטהרה--טהורה, וחייבת במעשרות ובשביעית; ואם אינו יכול להיכנס לה בטהרה--טמאה, וחייבת במעשרות ובשביעית.  מדורות הגויים, טמאין.  כמה ישהה בתוכן, ויהא צריך בדיקה--ארבעים יום, אף על פי שאין עימו אישה.  ואם היה עבד או אישה משמרין אותו, אינו צריך בדיקה.  [ח] את מה הן בודקין--את הביבין העמוקין, ואת המים הסרוחין; בית שמאי אומרין, אף האשפתות, ועפר התוחח.  כל מקום שהחזיר והחולדה יכולין להוליכו, אינו צריך בדיקה.

יח,ח  [ט] האסטוונייות, אין בהן משום מדור גויים.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, עיר גויים שחרבה, אין בה משום מדור גויים.  מזרח קסרין ומערב קסרין, קברות; ומזרח עכו היה ספק, וטיהרוהו חכמים.  רבי ובית דינו נמנו על קיני, וטיהרוה.

יח,ט  [י] עשרה מקומות, אין בהם משום מדור גויים--אוהלי הערביים, והסוכות, והצריפין, והבורגנין, והאלקטיות, ובית שער, ואווירה של חצר, והמרחץ, ומקום החיצים, ומקום הלגיונות.
 



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך