משנה -> סדר קודשים -> תמיד

 

מסכת תמיד פרק א

א,א  בשלושה מקומות הכוהנים שומרים בבית המקדש--בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד.  בית אבטינס ובית הניצוץ--היו עלייות, והרובין שומרים שם.  בית המוקד--כיפה, ובית גדול היה, מוקף רובדין של אבן; וזקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם, ופרחי כהונה איש כסותו בארץ.  ולא היו ישנים בבגדי קודש; אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהם, ומתכסין בכסות עצמן.  אירע קרי באחד מהן--יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקות מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה; ומדורה הייתה שם, ובית כיסא של כבוד.  וזה הוא כבודו--מצאו נעול, יודע שיש שם אדם; פתוח, יודע שאין שם אדם.  ירד וטבל, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה; בא וישב לו אצל אחיו הכוהנים עד שהשערים נפתחים, יוצא והולך לו.

א,ב  מי שהוא רוצה לתרום את המזבח, משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה.  ובאיזו שעה הממונה בא:  לא כל העיתים שוות--פעמים שהוא בא מקריאת הגבר, או סמוך לו מלאחריו או מלפניו.  הממונה בא ודפק עליהם, והן פותחין לו.  אמר להן, מי שטבל יבוא ויפיס; הפיסו, זכה מי שזכה.

א,ג  נטל את המפתח, ופתח את הפשפש, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידן.  נחלקו לשתי כיתות--אלו הולכין באכסדרה דרך המזרח, ואלו הולכין באכסדרה דרך המערב; היו בודקין והולכין, עד שהן מגיעין למקום בית עושי חביתין.  הגיעו אלו ואלו--אומרין שלום, הכול שלום.  העמידו עושי חביתין לעשות חביתין.

א,ד  מי שזכה לתרום את המזבח, הוא יתרום את המזבח; אומרים לו, היזהר שמא תיגע בכלי, עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, והרי המחתה נתונה במקצוע, בין כבש למזבח במערבו של כבש.  אין אדם נכנס עימו, ולא נר בידו; אלא מהלך לאור המערכה.  לא היו רואין אותו, ולא שומעין את קולו, עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרין הגיע.  קידש ידיו ורגליו מן הכיור, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח; ופינה את הגחלים הילך והילך, וחתה מן המאוכלות הפנימייות, וירד.  הגיע לרצפה--הפך פניו לצפון, הלך במזרחו של כבש כעשר אמות; צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלושה טפחים, מקום שנותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה.
 

מסכת תמיד פרק ב

ב,א  ראוהו אחיו שירד, והן רצו ובאו, מיהרו וקידשו ידיהן ורגליהן מן הכיור, ונטלו את המגרפות ואת הצנירות ועלו לראש המזבח.  והאברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב, סונקין אותן לצדדי המזבח; אם אין הצדדין מחזיקין, סודרין אותן בסובב על הכבש.

ב,ב  החלו מעלין באפר על גבי התפוח.  ותפוח היה באמצע המזבח, פעמים עליו שלוש מאות כור; וברגלים, לא היו מדשנין אותו, מפני שהוא נואי למזבח.  מימיו, לא נתעצל כוהן מלהוציא את הדשן.

ב,ג  החלו מעלין בגזירין לסדר את המערכה.  וכי כל העצים כשרין למערכה:  הין, כל העצים כשרים, חוץ משל זית ומשל גפן; אבל באלו רגילין--במורבייות של תאנה, ושל אגוז, ושל עץ שמן.

ב,ד  סידר את המערכה גדולה מזרחה, וחזיתה מזרחה, וראשי הגזירין הפנימיין היו נוגעין בתפוח; וריוח היה בין הגזירין, שהיו מציתין את האליתא משם.

ב,ה  בררו משם עצי תאנה יפים, לסדר את המערכה השנייה לקטורת, מכנגד קרן מערבית דרומית, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות:  כעומד חמש סאין גחלים; ובשבת כעומד שמונת סאין גחלים, ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.  האברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב, מחזירין אותן למערכה.  הציתו שתי מערכות באש, וירדו ובאו להן ללשכת הגזית.
 

מסכת תמיד פרק ג

ג,א  אמר להם הממונה, בואו והפיסו--מי שוחט, מי זורק, מי מדשן את המזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה אברים לכבש, הראש, והרגל, ושתי הידיים, העוקץ, והרגל, החזה, והגרה, ושתי דפנות, והקרביים, והסולת, והחביתים, והיין.  הפיסו, זכה מי שזכה.

ג,ב  אמר להם, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה.  אם הגיע, הרואה אומר, בורקי.  מתיה בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח, עד שהוא בחברון; והוא אומר, הין.

ג,ג  אמר להם, צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים; והרי לשכת הטלאים, הייתה במקצוע צפונית מערבית.  וארבע לשכות היו שם--אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

ג,ד  נכנסו ללשכת הכלים; הוציאו משם תשעים ושלושה כלי כסף וכלי זהב, והשקו את התמיד בכוס של זהב.  אף על פי שהוא מבוקר מבערב, מבקרין אותו לאור האבוקות.

ג,ה  מי שזכה בתמיד, מושכו והולך לבית המטבחיים, ומי שזכו באברים, הולכין אחריו.  ובית המטבחיים היה בצפונו של מזבח; ועליו שמונה עמודים ננסים, ורביעים של ארז על גביהם, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלושה סדרים היו בכל אחד ואחד, שבהן תולין, ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים.

ג,ו  מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה, היו מקדימין לפניהם, וארבעה כלים בידם, הטני והכוז ושני מפתחות.  הטני דומה לתרקב של זהב, מחזיק קביים וחצי; והכוז דומה לקיתון גדול של זהב.  ושני מפתחות--אחד יורד לאמת שחי, ואחד פותח בו כיוון.

ג,ז  בא לו לפשפש הצפוני.  ושני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום; שבדרום--לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל "ויאמר אליי ה', השער הזה סגור יהיה לא ייפתח ואיש לא יבוא בו--כי ה' אלוהי ישראל, בא בו; והיה, סגור" (יחזקאל מד,ב).  נטל את המפתח, ופתח את הפשפש; נכנס להתא, ומהתא להיכל, עד שהוא מגיע לשער הגדול.  הגיע לשער הגדול--העביר את הנגר ואת הפותחיות, ופתחו.  ולא היה השוחט שוחט, עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.

ג,ח  מיריחו, היו שומעין קול שער הגדול שנפתח; מיריחו, היו שומעין קול המגרפה; מיריחו, היו שומעין קול החליל; מיריחו, היו שומעין קול הצלצל; מיריחו, היו שומעין קול השיר; מיריחו, היו שומעין קול גביני כרוז; מיריחו, היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור; מיריחו, היו שומעין קול השופר.  ויש אומרין, אף קולו של כוהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם, ביום הכיפורים.  מיריחו, היו מריחין ריח פיטום הקטורת.  אמר רבי אלעזר בן דלגאי, עיזים היו לאבא בהרי מכוור, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת.

ג,ט  מי שזכה בדישון המזבח הפנימי--נכנס ונטל את הטני, והניחו לפניו; היה חופן, ונותן לתוכו, ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו, והניחו ויצא.  מי שזכה בדישון המנורה--נכנס ומצא שתי נרות דולקות--מדשן את השאר, ומניח אלו במקומן; מצאן שכבו--מדשנן, ומדליקן מן הדלוקין, ואחר כך מדשן את השאר.  ואבן הייתה לפני המנורה, ובה שלוש מעלות, שעליה הכוהן עומד ומטיב את הנרות, הניח את הכוז על מעלה שנייה ויצא.
 

מסכת תמיד פרק ד

ד,א  לא היו כופתין את הטלה, אלא מעקידין אותו.  מי שזכו באברים, אוחזין בו; וכך הייתה עקידתו--ראשו לדרום, ופניו למערב:  של שחר, היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שנייה; ושל בין הערביים, היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שנייה.  שחט השוחט, וקיבל המקבל.  בא לו לקרן מזרחית צפונית, נתן מזרחה צפונה; מערבית דרומית, נתן מערבה דרומה.  שיירי הדם, היה שופך על יסוד דרומית.

ד,ב  לא היה שובר בו את הרגל; אלא נוקבו מתוך ערקובו, ותולה בו; היה מפשיט ויורד, עד שהוא מגיע לחזה.  הגיע לחזה--חתך את הראש, ונתנו למי שזכה בו; חתך את הכרעיים, ונתנן למי שזכה בהן.  מירק את ההפשט; קרע את הלב, והוציא את דמו.  חתך את הידיים, ונתנן למי שזכה בהן.  עלה לרגל הימנית; חתכה, ונתנה למי שזכה בה, ושתי ביצים עימה.  קרעו, ונמצא כולו גלוי לפניו.  נטל את הפדר, ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן.  נטל את הקרביים, ונתנן למי שזכה בהן להדיחן.  הכרס, מדיחין אותה בבית מדיחין כל צורכה; הקרביים, מדיחין אותן שלושה פעמים במיעוטה, על השולחנות של שיש שבין העמודים.

ד,ג  נטל את הסכין, והפריש את הריאה מן הכבד, ואצבע הכבד מן הכבד; והכבד לא היה מזיזה ממקומה.  נקב את החזה, ונתנו למי שזכה בו.  עלה לדופן הימנית; היה חותך ויורד עם השזרה, ולא היה נוגע בשזרה, עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות.  חתכה, ונתנה למי שזכה בה, והכבד תלויה בה.

ד,ד  בא לו לגרה; הניח בה שתי צלעות מכאן, ושתי צלעות מכאן.  חתכה, ונתנה למי שזכה בה, והקנה והלב והריאה תלויין בה.  בא לו לדופן השמאלית; והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן, ושתי צלעות רכות מלמטן.  וכך היה מניח בחברתה; נמצא מניח בשתיהן שתיים שתיים מלמעלן, ושתיים שתיים מלמטן.  חתכה, ונתנה למי שזכה בה, והשזרה עימה, והטחול תלוי בה; והיא הייתה גדולה, אלא של ימין קוראין אותה גדולה, שהכבד תלויה בה.  בא לו לעוקץ; חתכו, ונתנו למי שזכה בו, והאליה ואצבע הכבד ושתי כליות עימה.  נטל את רגל השמאלית, ונתנה למי שזכה בה.  נמצאו כולן עומדין בשורה, והאברים בידן:  הראשון, בראש וברגל; הראש בימינו, וחוטמו כלפי זרועו, וקרניו בין אצבעותיו, ובית שחיטתו מלמעלן, והפדר נתון עליה, והרגל של ימין בשמאלו, ובית עורה לחוץ.  השני, בשתי ידיים; של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.  השלישי, בעוקץ וברגל; העוקץ בימינו, והאליה מדולדלת בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי כליות עימו, והרגל של שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.  הרביעי, בחזה ובגרה; החזה בימינו, והגרה בשמאלו, וצלעותיה בין אצבעותיו.  החמישי, בשתי דפנות; של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.  השישי, בקרביים הנתונים בבזך וכרעיים על גביהן מלמעלן.  השביעי, בסולת.  השמיני, בחביתין.  התשיעי, ביין.  הלכו ונתנום מחצי כבש ולמטה במערבו, ומלחום.  וירדו ובאו להם בלשכת הגזית, לקרות את שמע.
 

מסכת תמיד פרק ה

ה,א  אמר להם הממונה, ברכו ברכה אחת, והן בירכו.  וקראו עשרת הדברים, "שמע" (דברים ו,ד), "והיה אם שמוע" (דברים יא,יג), ו"ויאמר" (במדבר טו,לז), ובירכו את העם שלוש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כוהנים; ובשבת, מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא.

ה,ב  אמר להם, חדשים לקטורת, בואו והפיסו.  הפיסו, זכה מי שזכה.  חדשים עם ישנים, בואו והפיסו, מי מעלה אברים מן הכבש למזבח; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, המעלה אברים לכבש, הוא מעלה אותן על גבי המזבח.

ה,ג  מסרום לחזנים; היו מפשיטין אותן את בגדיהם, ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסיים בלבד.  וחלונות היו שם, וכתוב עליהם תשמיש הכלים.

ה,ד  מי שזכה בקטורת, היה נוטל את הכף.  והכף דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק שלושת קבין, והבזך בתוכו, מלא וגדוש קטורת; וכסוי היה לו, וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן.

ה,ה  מי שזכה במחתה--נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, ופינה את הגחלים הילך והילך, וחתה מן המאוכלות הפנימייות, וירד ועירן לתוך של זהב.  נתפזר ממנה כקב גחלים, והיה מכבדן לאמה; ובשבת, כופין עליהם פסכתר.  ופסכתר הייתה כלי גדול, מחזקת לתך; ושתי שרשרות היו בה--אחת שהוא מושך בה ויורד, ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל.  ושלושה דברים הייתה משמשת--כופין אותה על קב גחלים, ועל השרץ בשבת, ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח.

ה,ו  הגיעו בין האולם ולמזבח; נטל אחד את המגרפה, וזרקה בין האולם ולמזבח.  אין אדם שומע קול חברו בירושלים, מקול המגרפה.  ושלושה דברים הייתה משמשת:  כוהן שהוא שומע את קולה, יודע שאחיו הכוהנים נכנסים להשתחוות; והוא רץ ובא.  ובן לוי שהוא שומע את קולה, יודע שאחיו הלויים נכנסין לדבר בשיר; והוא רץ ובא.  וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשערי המזרח.
 

מסכת תמיד פרק ו

ו,א  החלו עולין במעלות האולם.  מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה, היו מקדימין לפניהם:  מי שזכה בדישון המזבח הפנימי--נכנס ונטל את הטני, והשתחווה ויצא.  מי שזכה בדישון המנורה--נכנס ומצא שתי נרות מערביין דולקין--מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה בין הערביים; מצאו שכבה--מדשנו, ומדליקו ממזבח העולה.  נטל את הכוז ממעלה שנייה, והשתחווה ויצא.

ו,ב  מי שזכה במחתה--צבר את הגחלים על גבי המזבח, ורידדן בשולי המחתה, והשתחווה ויצא.

ו,ג  מי שזכה בקטורת--היה נוטל את הבזך מתוך הכף, ונותנו לאוהבו או לקרובו.  נתפזר ממנו לתוכו, נותן לו בחופניו.  ומלמדין אותו, היזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תיכווה.  התחיל מרדד ויוצא.  ולא היה המקטיר מקטיר, עד שהממונה אומר לו הקטר; ואם היה כוהן גדול--הממונה אומר לו, אישי כוהן גדול, הקטר.  פרשו העם, והקטיר, והשתחווה ויצא.

ו,ד  [ז,א] בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות, שלושה אוחזין בו--אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.  וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא--הגביה לו את הפרוכת, והשתחווה ויצא, ונכנסו אחיו הכוהנים, והשתחוו ויצאו.

ו,ה  [ז,ב] באו ועמדו על מעלות האולם:  עמדו הראשונים לדרום, ואחיהם הכוהנים; וחמישה כלים בידם--הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסוייו ביד אחד.  ובירכו את העם ברכה אחת:  אלא שבמדינה, אומרין אותה שלוש ברכות; ובמקדש, ברכה אחת.  במקדש, אומרין את השם ככתבו; ובמדינה, בכינוייו.  במדינה, הכוהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן; ובמקדש, על גבי ראשיהם--חוץ מכוהן גדול, שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ.  רבי יהודה אומר, אף כוהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר "ויישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט,כב).

ו,ו  [ז,ג] בזמן שכוהן גדול רוצה להקטיר--היה עולה לכבש, והסגן מימינו; הגיע למחצית הכבש--אחז הסגן בימינו, והעלהו.  והושיט לו הראשון הראש והרגל, וסמך עליהן וזורקן.  הושיט השני לראשון שתי הידיים, ונתנן לכוהן גדול, וסמך עליהן וזורקן; נשמט השני והלך לו.  וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים, והוא סומך עליהן וזורקן.  בזמן שהוא רוצה, סומך ואחרים זורקין.  בא לו להקיף את המזבח.  מאיכן הוא מתחיל--מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.  נתנו לו יין לנסך; והסגן עומד על הקרן והסודרין בידו, ושני כוהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן, תקעו והריעו ותקעו.  באו ועמדו אצל בן ארזה, אחד בימינו ואחד בשמאלו.  שחה לנסך; הניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזה בצלצל, ודיברו הלויים בשיר.  הגיעו לפרק--תקעו, והשתחוו העם; על כל פרק, תקיעה, ועל כל תקיעה, השתחוויה.  זה הוא סדר התמיד, לעבודת בית אלוהינו.  יהי רצון, שייבנה במהרה בימינו.

ו,ז  [ז,ד] השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש:  ביום הראשון, היו אומרין "לה', הארץ ומלואה" (תהילים כד,א).  בשני, היו אומרין "גדול ה' ומהולל, מאוד" (תהילים מח,ב).  בשלישי, היו אומרין "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א).  ברביעי, היו אומרין "אל נקמות, ה'" (תהילים צד,א).  בחמישי, היו אומרין "הרנינו, לאלוהים עוזנו" (תהילים פא,ב).  בשישי, היו אומרין "ה' מלך, גאות לבש" (תהילים צג,א).  בשבת, היו אומרין "מזמור שיר, ליום השבת" (תהילים צב,א)--מזמור שיר לעתיד לבוא, לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.
 



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך