משנה -> סדר נשים -> גיטין

 

מסכת גיטין פרק א

א,א  המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם.  רבן גמליאל אומר, אף המביא מרקם ומן ההגר; רבי אליעזר אומר, אפילו מכפר לודים ללוד.  וחכמים אומרין, אין צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם, אלא המביא ממדינת הים.  והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים, צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם; רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפילו מאגמוניה לאגמוניה.

א,ב  רבי יהודה אומר, מרקם למזרח ורקם כמזרח, מאשקלון ולדרום ואשקלון כדרום, מעכו ולצפון ועכו כצפון; רבי מאיר אומר, עכו כארץ ישראל לגיטים.

א,ג  המביא גט בארץ ישראל, אינו צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם; אם יש עליו עוררין, יתקיים בחותמיו.  המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם--אם יש עליו עדים, מתקיים בחותמיו.

א,ד  אחד גיטי נשים ואחד שיחרורי עבדים, שווים במוליך ובמביא; זו אחת מן הדרכים, ששוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים.

א,ה  כל גט שיש עליו עד כותי--פסול, חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים.  מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אישה, והיו עדיו עדי כותים; והכשיר.  כל השטרות העולות בערכיות של גויים--אף על פי שחותמיהן גויים--כשרים, חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים; רבי שמעון אומר, כולם כשרים--לא הוזכרו, אלא בזמן שנעשו בהדיוט.

א,ו  האומר תנו גט זה לאשתי, ושטר שיחרור זה לעבדי--אם רצה להחזיר בשניהם, יחזיר, דברי רבי מאיר.  וחכמים אומרין, בגיטי נשים, אבל לא בשיחרורי עבדים--לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו:  שאם ירצה שלא לזון את עבדו, רשאי; ושלא יזון את אשתו, אינו רשאי.  אמר להם, והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה, כשם שהוא פוסל את אשתו מן התרומה.  אמרו לו, מפני שהוא כקניינו.  האומר תן גט זה לאשתי, ושטר שיחרור זה לעבדי, ומת--לא ייתנו לאחר מיתה; תנו מנה לאיש פלוני, ומת--ייתנו לאחר מיתה.
 

מסכת גיטין פרק ב

ב,א  המביא גט ממדינת הים ואמר, בפניי נכתב אבל לא בפניי נחתם, בפניי נחתם אבל לא בפניי נכתב, בפניי נכתב כולו, בפניי נחתם חצייו, בפניי נכתב חצייו, בפניי נחתם כולו--פסול.  אחד אומר בפניי נכתב, ואחד אומר בפניי נחתם--פסול.  שניים אומרין בפנינו נכתב, ואחד אומר בפניי נחתם--פסול; ורבי יהודה מכשיר.  אחד אומר בפניי נכתב, ושניים אומרין בפנינו נחתם--כשר.

ב,ב  נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום--כשר.  ביום ונחתם בלילה, פסול; רבי שמעון מכשיר, שרבי שמעון אומר, כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה, פסולין--חוץ מגיטי נשים.

ב,ג  בכל כותבין--בדיו, ובסקרא, בקומוס, ובקלקנתוס, ובכל דבר שהוא רושם; אין כותבין לא במשקין, ולא במי פירות, ולא בכל דבר שאינו של קיימה.  על הכול כותבין--על העלה של זית, ועל קרן של פרה ונותן לה את הפרה, על ידו של עבד ונותן לה את העבד; רבי יוסי הגלילי אומר, אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים, אף לא על האוכלין.

ב,ד  אין כותבין במחובר לקרקע.  כתבו במחובר, ותלשו וחתמו ונתנו לה--כשר; רבי יהודה פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.  רבי יהודה בן בתירה אומר, אין כותבין לא על הנייר המחוק, ולא על הדפתרא, מפני שהוא יכול להזדייף; וחכמים מכשירין.

ב,ה  הכול כשרין לכתוב את הגט, אפילו חירש שוטה וקטן.  האישה כותבת את גיטה, והאיש כותב שוברו--שאין קיום הגט, אלא בחותמיו.  הכול כשרים להביא את הגט, חוץ מחירש שוטה וקטן וסומא ונוכרי.

ב,ו  קיבל הקטן והגדיל, חירש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, נוכרי ונתגייר--פסול.  אבל פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה חזר ונשתפה--כשר.  זה הכלל--כל שתחילתו וסופו בדעת, כשר.

ב,ז  אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה--חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.  מה בין הגט למיתה, שהכתב מוכיח.  האישה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר, בפניי נכתב ובפניי נחתם.
 

מסכת גיטין פרק ג

ג,א  כל גט שנכתב שלא לשם אישה, פסול.  כיצד:  היה עובר בשוק, ושמע קול הסופרים מקרים, איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני, ואמר, זה שמי וזה שם אשתי--פסול מלגרש בו.  יותר על כן, כתב לגרש את אשתו, ונמלך, מצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך שם אשתי כשם אשתך--פסול מלגרש בו.  יותר מכן, היו לו שתי נשים ששמותיהן שווין, כתב לגרש בו את הגדולה--לא יגרש בו את הקטנה.  יותר מכן, אמר ללבלר כתוב, ואיזו שארצה אגרש--פסול מלגרש בו.

ג,ב  הכותב טופסי גיטין--צריך שיניח מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן.  שטרי מלווה--צריך שיניח מקום המלווה, ומקום הלווה, ומקום המעות, ומקום הזמן.  שטרי מקח--צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר, ומקום המעות, ומקום השדה, ומקום הזמן, מפני התקנה.  רבי יהודה פוסל בכולן; רבי אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים--שנאמר "וכתב לה" (דברים כד,א; דברים כד,ג), לשמה.

ג,ג  המביא גט, ואבד ממנו--אם מצאו על אתר, כשר; ואם לאו, פסול.  מצאו בחפיסה, או בגלוסקמא--אם הכירו, כשר.  המביא גט, והניחו זקן או חולה--נותנו לה, בחזקת שהוא קיים.  בת ישראל שנישאת לכוהן, והלך בעלה למדינת הים--אוכלת בתרומה, בחזקת שהוא קיים.  השולח חטאתו ממדינת הים--מקריבין אותה, בחזקת שהוא קיים.

ג,ד  שלושה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים, וקיימו את דבריו:  על עיר שהקיפה כרקום, ועל הספינה המיטרפת בים, ועל היוצא לידון--שהן בחזקת קיימין.  אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג--נותנין עליהן חומרי חיים, וחומרי מתים:  בת ישראל לכוהן, ובת כוהן לישראל--לא תאכל בתרומה.

ג,ה  המביא גט בארץ ישראל, וחלה--הרי זה משלחו ביד אחר; אם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני--לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

ג,ו  המביא גט ממדינת הים, וחלה--עושה בית דין שליח, ומשלחו, ואומר לפניהם, בפניי נכתב ובפניי נחתם; ואין השליח האחרון צריך שיאמר, בפניי נכתב ובפניי נחתם, אלא אומר, שליח בית דין אני.

ג,ז  המלווה מעות את הכוהן ואת הלוי ואת העני, להיות מפריש עליהן מחלקן--מפריש עליהן, בחזקת שהן קיימין; ואינו חושש שמא מת כוהן או לוי, או שמא העשיר העני.  מתו, צריך ליטול רשות מן היורשין; אם הלוון בפניי בית דין, אינו צריך ליטול רשות.

ג,ח  המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני--מפריש עליהן, בחזקת שהן קיימין.  אם אבדו, הרי זה חושש מעת לעת, דברי רבי אליעזר.  רבי יהודה אומר, בשלושה פרקים בודקין את היין--בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר.
 

מסכת גיטין פרק ד

ד,א  השולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח אחריו שליח, ואמר לו, גט שנתתי לך בטיל--הרי זה בטיל.  קדם אצל אשתו, או ששלח אצלה שליח, ואמר לה, גט ששלחתי לך בטיל הוא--הרי זה בטיל.  אם משהגיע גט על ידה, אינו יכול לבטלו.

ד,ב  בראשונה, היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו; התקין רבן גמליאל הזקן, שלא יהו עושין כן, מפני תיקון העולם.  בראשונה, היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה; התקין רבן גמליאל הזקן, שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו, אישה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם.

ד,ג  אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים, אלא בשבועה; נמנעו מלהשביע, התקין רבן שמעון בן גמליאל, שתהא נודרת ליתומים כל שירצו, וגובה כתובתה.  והעדים חותמין על הגט, מפני תיקון העולם.  והלל תיקן פרוזבול, מפני תיקון העולם.

ד,ד  עבד שנשבה ופדאוהו--לשם עבד, ישתעבד; לשם בן חורין, לא ישתעבד.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, בין כך ובין כך, ישתעבד.  עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים, ושיחררו--שורת הדין, אין העבד חייב כלום; אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו, ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו כותב, אלא משחרר.

ד,ה  מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין--עובד את רבו יום אחד, ואת עצמו יום אחד, כדברי בית הלל.  בית שמאי אומרין, תיקנתם את רבו, ואת עצמו לא תיקנתם:  לישא שפחה אינו יכול, בת חורין אינו יכול; ייבטל מפרייה ורבייה--והלוא לא נברא העולם אלא לפרייה ורבייה, שנאמר "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה,יח).  אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו, ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו.  חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

ד,ו  המוכר את עבדו לגויים, או לחוצה לארץ--יצא בן חורין.  אין פודין את השבויים יתר על דמיהן, מפני תיקון העולם.  ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם; רבן שמעון בן גמליאל אומר, מפני תקנת שבויים.  אין לוקחין ספרים ותפילין ומזוזות מן הגויים יתר על דמיהם, מפני תיקון העולם.

ד,ז  המוציא את אשתו משום שם רע, לא יחזיר; משום נדר, לא יחזיר.  רבי יהודה אומר, כל נדר שידעו בו רבים, לא יחזיר; ושלא ידעו בו רבים, יחזיר.  רבי מאיר אומר, כל נדר שהוא צריך חקירת חכם, לא יחזיר; ושאינו צריך חקירת חכם, יחזיר.  אמר רבי אלעזר, לא אסרו אלא מפני זה.  אמר רבי יוסי ברבי יהודה, מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו, קונם שאני מגרשיך, וגירשה; והתירו לו חכמים שיחזירנה, מפני תיקון העולם.

ד,ח  המוציא את אשתו משום איילונית, רבי יהודה אומר, לא יחזיר; וחכמים אומרין, יחזיר.  נישאת לאחר, והיו לה בנים, והיא תובעת כתובתה--אמר רבי יהודה, אומרין לה, שיתוקיך יפה ליך מדיבוריך.

ד,ט  המוכר את עצמו ואת בניו לגויים--אין פודין אותן, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהם.  המוכר שדהו לנוכרי, וחזר ולקחה ממנו ישראל--הלוקח מביא ביכורים, מפני תיקון העולם.
 

מסכת גיטין פרק ה

ה,א  הניזקין, שמין להן בעידית; ובעל חוב, בבינונית; וכתובת אישה, בזיבורית.  רבי מאיר אומר, אף כתובת אישה בבינונית.

ה,ב  אין נפרעין מנכסים משועבדים, במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.  אין נפרעין מנכסי יתומים, אלא מן הזיבורית.

ה,ג  אין מוציאין לאכילת הפירות, לשבח הקרקעות, למזון האישה והבנות, מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם.  המוצא מציאה--לא יישבע, מפני תיקון העולם.

ה,ד  יתומים שסמכו אצל בעל הבית, או שמינה להן אביהן אפיטרופוס--חייב לעשר את פירותיהן.  אפיטרופוס שמינהו אבי יתומים, יישבע; שמינהו בית דין, לא יישבע.  אבא שאול אומר, חילוף הדברים.  המטמא והמדמע והמנסך--שוגג, פטור; מזיד, חייב.  הכוהנים שפיגלו במקדש--מזידין, חייבין.

ה,ה  העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החירשת שהשיאה אביה, שהיא יוצאה בגט.  ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכוהן, שהיא אוכלת בתרומה; ואם מתה, בעלה יורשה.  ועל המריש הגזול שבנאו בבירה, שייתן את דמיו.  ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת--מפני תיקון המזבח.

ה,ו  לא היה סיקריקון ביהודה, בהרוגי המלחמה; מהרוגי המלחמה ואילך, ישבו סיקריקון.  כיצד:  לקח מן הסיקריקון, וחזר ולקח מבעל הבית--מקחו בטיל; מבעל הבית, וחזר ולקח מן הסיקריקון--מקחו קיים.  מן האיש, וחזר ולקח מן האישה--מקחו בטיל; מן האישה, וחזר ולקח מן האיש--מקחו קיים.  זו משנה הראשונה.  בית דין של אחריהם אמרו, הלוקח מן הסיקריקון, נותן לבעלים רביע; אימתיי, בזמן שאין בידם ליקח.  אבל אם יש בידם ליקח, הם קודמין לכל אדם.  רבי הושיב בית דין ונמנו, שאם שהת לפני סיקריקון שנים עשר חודש--כל הקודם ולוקח, נותן לבעלים רביע.

ה,ז  חירש רומז ונרמז; בן בתירה אומר, קופץ ונקפץ, במיטלטלין.  הפעוטות--מקחן מקחן וממכרן ממכר, במיטלטלין.

ה,ח  אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום:  כוהן קורא ראשון, אחריו לוי, ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום.  מערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום.  בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון, מפני דרכי שלום.  מציאת חירש שוטה וקטן--יש בהן גזל, מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר, גזל גמור.  מצודות חיה ועופות ודגים--יש בהן גזל, מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר, גזל גמור.  העני המנקף בראש הזית--מה שתחתיו גזל, מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר, גזל גמור.  אין ממחין ביד עניי גויים בלקט בשכחה ובפיאה, מפני דרכי שלום.

ה,ט  משאלת אישה לחברתה החשודה על השביעית, נפה וכברה ריחיים ותנור; אבל לא תבור, ולא תטחן עימה.  אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ, נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עימה; אבל משתטיל למים--לא תיגע אצלה, שאין מחזקין ידי עוברי עבירה.  בכולם, לא אמרו אלא מפני דרכי שלום.  ומחזקין ידי גויים בשביעית, אבל לא ידי ישראל; ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום.
 

מסכת גיטין פרק ו

ו,א  האומר התקבל גט זה לאשתי, או הולך גט זה לאשתי--אם רצה להחזיר, יחזיר; האישה שאמרה התקבל לי גיטי--אם רצה להחזיר, לא יחזיר.  לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הא לך ותן לה--אם רצה להחזיר, יחזיר.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף האומרת טול לי גיטי--אם רצה להחזיר, לא יחזיר.

ו,ב  האישה שאמרה התקבל לי גיטי, צריכה שתי כיתי עדים:  שניים שיאמרו בפנינו אמרה, ושניים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע--אפילו הן הראשונים והן האחרונים, או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עימהם.  נערה מאורסה, היא ואביה מקבלין את גיטה; אמר רבי יהודה, אין שתי ידיים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד.  וכל שאינה יכולה לשמר את גיטה, אינה יכולה להתגרש.

ו,ג  קטנה שאמרה התקבל לי גיטי--אינו גט, עד שיגיע גט לידה; לפיכך אם רצה בעל להחזיר, יחזיר:  שאין הקטן עושה שליח.  אם אמר לו אביה, צא וקבל לבתי גיטה--אם רצה להחזיר, לא יחזיר.  האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר--פסול; הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר--כשר.  האישה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקיבלו לה במקום אחר--פסול; ורבי אליעזר מכשיר.  הבא לי גיטי למקום פלוני, והביאו לה למקום אחר--כשר.

ו,ד  הבא לי גיטי, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה; התקבל לי גיטי, אסורה מלאכול בתרומה מיד.  התקבל לי גיטי למקום פלוני--אוכלת בתרומה, עד שיגיע גט לאותו מקום; ורבי אלעזר אוסר מיד.

ו,ה  האומר כתבו גט ותנו לאשתי, גרשוה, כתבו איגרת ותנו לה--הרי אלו יכתבו וייתנו.  פטרוה, פרנסוה, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי--לא אמר כלום.  בראשונה, היו אומרין, היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי--הרי אלו יכתבו וייתנו; חזרו לומר, אף המפרש והיוצא בשיירה.  רבי שמעון השזורי אומר, אף המסוכן.

ו,ו  מי שהיה מושלך בבור ואמר, כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי--הרי אלו יכתבו וייתנו.  הבריא שאמר כתבו גט לאשתי, רצה לשחק בה.  מעשה בבריא אחד שאמר כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגג ונפל ומת.  אמר רבן שמעון בן גמליאל, אמרו חכמים, אם מעצמו נפל, הרי זה גט; ואם הרוח דחייתו, אינו גט.

ו,ז  אמר לשניים תנו גט לאשתי, או לשלושה כתבו גט ותנו לאשתי--הרי אלו יכתבו וייתנו.  לשלושה תנו גט לאשתי--יאמרו הם לאחרים כתובו, מפני שעשאן בית דין, דברי רבי מאיר.  וזו הלכה שלח חנינה איש אונו מבית האסורים, מקובל אני באומר לשלושה תנו גט לאשתי--שיאמרו לאחרים כתובו, מפני שעשאן בית דין.  אמר רבי יוסי, נומנו לשליח; אף אנו מקובלים, שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי, שילמדו ויכתבו וייתנו לה.  אמר לעשרה תנו גט לאשתי, אחד כותב ושניים חותמין.  כולכם כתובו--אחד כותב, וכולם חותמין; לפיכך, אם מת אחד מהם--הרי הגט בטיל.
 

מסכת גיטין פרק ז

ז,א  מי שאחזו קורדייקוס ואמר, כתבו גט לאשתי--לא אמר כלום; אמר כתבו גט לאשתי, ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר אל תכתובו--אין דבריו האחרונים כלום.  נשתתק--אמרו לו נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו--בודקין אותו שלושה פעמים:  אם אמר על לאו לאו, ועל הין הין--הרי אלו יכתבו וייתנו.

ז,ב  אמרו לו נכתוב גט לאשתך, אמר להם כתובו, אמרו לסופר וכתב, ולעדים וחתמו--אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו, וחזר ונתנו לה--הרי הגט בטיל, עד שיאמר לסופר כתוב, ולעדים חתומו.

ז,ג  זה גיטיך אם מתי, זה גיטיך מחולי זה, זה גיטיך לאחר מיתתי--לא אמר כלום; מהיום אם מתי, מעכשיו אם מתי--הרי זה גט.  מהיום לאחר מיתתי, אינו גט; ואם מת--חולצת, ולא מתייבמת.

ז,ד  זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה--עמד והילך בשוק וחלה ומת, אומדין אותו:  אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; ואם לאו, אינו גט.  [ד] ולא תתייחד עימו אלא בפני עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה--חוץ משפחתה, מפני שליבה גס בשפחתה.  מה היא באותן הימים:  רבי יהודה אומר, כאשת איש לכל דבר; רבי יוסי אומר, מגורשת ואינה מגורשת.

ז,ה  הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז--הרי זו מגורשת, ותיתן.  על מנת שתיתני לי מכאן ועד שלושים יום--נתנה לו בתוך שלושים יום, מגורשת; ואם לאו, אינה מגורשת.  אמר רבן שמעון בן גמליאל, מעשה בצידון באחד שאמר לאשתו, הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי אצטליתי, ואבדה אצטליתו; ואמרו חכמים, תיתן לו את דמיה.

ז,ו  הרי זה גיטיך, על מנת שתשמשי את אבא, ועל מנת שתניקי את בני--כמה היא מניקתו, שתי שנים; רבי יהודה אומר, שמונה עשר חודש.  מת הבן, או שמת האב--הרי זה גט.  על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים--מת הבן, או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה--אינו גט.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, בזה גט; כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל, כל עכבה שאינה הימנה, הרי זה גט.

ז,ז  הרי זה גיטיך, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום--היה הולך מיהודה לגליל, הגיע לאנטיפטרס וחזר--בטיל התנאי.  הרי זה גיטיך, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, והיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר--בטיל התנאי.  הרי זה גיטיך, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, והיה הולך למדינת הים, הגיע לעכו וחזר--בטיל התנאי.  הרי זה גיטיך, כל זמן שאעבור מכנגד פנייך שלושים יום--היה הולך ובא, הולך ובא--הואיל ולא נתייחד עימה, הרי זה גט.

ז,ח  הרי זה גיטיך, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש--מת בתוך שנים עשר חודש, אינו גט.  מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חודש--הרי זה גט.

ז,ט  אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, כתבו גט ותנו לאשתי--כתבו בתוך שנים עשר חודש, ונתנו בתוך שנים עשר חודש--אינו גט.  כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש--כתבו בתוך שנים עשר חודש, ונתנו לאחר שנים עשר חודש--אינו גט; רבי יוסי אומר, בזה גט.  כתבו לאחר שנים עשר חודש, ונתנו לאחר שנים עשר חודש, ומת--אם גט קדם למיתה, הרי זה גט; ואם מיתה קדמה לגט, אינו גט; ואם אינו ידוע--זו היא שאמרו, מגורשת ואינה מגורשת.
 

מסכת גיטין פרק ח

ח,א  הזורק גט לאשתו--היא בתוך ביתה, או בתוך חצרה--הרי זו מגורשת.  זרקו לה לתוך ביתו, או לתוך חצרו--אפילו עימה במיטה, אינה מגורשת; לתוך חיקה, או לתוך קלתה--הרי זו מגורשת.

ח,ב  אמר לה כנסי שטר חוב זה, או שמצאתו מאחריו--קורא והרי הוא גיטה, אינו גט:  עד שיאמר לה, הרי הוא גיטיך.  נתן בידה והיא ישנה--ניעורה, קורא והרי הוא גיטה--אינו גט:  עד שיאמר לה, הרי הוא גיטיך.  הייתה עומדת ברשות הרבים, וזרקו לה--קרוב לה, מגורשת; קרוב לו, אינה מגורשת; מחצה למחצה, מגורשת ואינה מגורשת.

ח,ג  וכן לעניין קידושין, ולעניין החוב.  אמר לו, זרוק לי את חובי, וזרקו לו--קרוב למלווה, זכה הלווה; קרוב ללווה, הלווה חייב; מחצה למחצה, שניהם יחלוקו.  הייתה עומדת בראש הגג, וזרקו לה--כיון שהגיע לאוויר הגג, הרי זו מגורשת.  הוא מלמעלן, והיא מלמטן, וזרקו לה--כיון שיצא מרשות הגג, ונמחק או נשרף--הרי זו מגורשת.

ח,ד  בית שמאי אומרין, פוטר אדם את אשתו בגט ישן; בית הלל אוסרים.  איזה הוא גט ישן--כל שנתייחד עימה, מאחר שכתבו לה.  [ה] כתב לשם מלכות שאינה הוגנת, לשם מלכות מדיי, לשם מלכות יוון, לבניין הבית, או לחורבן הבית, היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח--תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה.  ואין לה כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות, על זה ועל זה; אם נטלה מזה ומזה, תחזיר.  והוולד ממזר מזה ומזה.  לא זה וזה מיטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה.  הייתה בת ישראל, נפסלה מן הכהונה; בת לוי, מן המעשר; בת כוהן, מן התרומה.  מתה, אין יורשיו של זה ושל זה יורשין כתובתה; מתו--אחיו של זה ושל זה חולצין, ולא מייבמין.  שינה שמו ושם עירו, שמה ושם עירה--תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

ח,ה  [ו] כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונייות--תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

ח,ו  [ז] הכונס את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו שהיא איילונית--תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

ח,ז  [ח] כתב הסופר, וטעה ונתן גט לאישה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה--לאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת יד האיש, והשובר מיד האישה--תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.  רבי אלעזר אומר, אם על אתר יצא, אינו גט; אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט:  שלא הכול מן הראשון לאבד זכותו של שני.

ח,ח  כתב לגרש את אשתו, ונמלך--בית שמאי אומרין, פסלה מן הכהונה; בית הלל אומרין, אף על פי שנתנו לה על תנאי, ולא נעשה התנאי--לא פסלה מן הכהונה.  [ט] המגרש את אשתו, ולנה עימו בפונדק--בית שמאי אומרין, אינה צריכה הימנו גט שני; ובית הלל אומרין, צריכה הימנו גט שני.  אימתיי, בזמן שמתגרשת מן הנישואין; מודים במתגרשת מן האירוסין, שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין ליבו גס בה.  כנסה בגט קירח--תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

ח,ט  [י] גט קירח, הכול משלימין עליו, כדברי בן ננס; רבי עקיבה אומר, אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד במקום אחר.  איזה הוא גט קירח, כל שקשריו מרובין מעדיו.
 

מסכת גיטין פרק ט

ט,א  המגרש את אשתו ואמר לה, הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני--רבי אליעזר מתיר; וחכמים אוסרין.  כיצד יעשה:  ייטלו הימנה, ויחזור וייתנו לה ויאמר לה, הרי את מותרת לכל אדם.  ואם כתבו בתוכו--אף על פי שחזר ומחקו, פסול.

ט,ב  הרי את מותרת לכל אדם, אלא לאבא, לאחי, ולאחיך, לעבד, ולנוכרי, ולכל מי שאין לה עליו קידושין--כשר.  הרי את מותרת לכל אדם, אלא אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה--פסול.  [ג] גופו של גט, הרי את מותרת לכל אדם; רבי יהודה אומר, ודן דיהוי ליך מני ספר תרוכין ואיגרת שיבוקין וגט פיטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין.  גופו של גט שיחרור--הרי את בן חורין, הרי את של עצמך.

ט,ג  [ד] שלושה גיטין פסולין; ואם נישאת, הוולד כשר:  כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד--הרי אלו שלושה גיטין פסולין; ואם נישאת, הוולד כשר.  רבי אלעזר אומר, אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים--כשר, וגובה מנכסים משועבדים:  שאין העדים חותמין על הגט, אלא מפני תיקון העולם.

ט,ד  [ה] שניים ששלחו שני גיטים שווין, ונתערבו--נותן שניהם לזו, ושניהם לזו; לפיכך אם אבד אחד מהן, הרי השני בטיל.  חמישה שכתבו כלל בתוך הגט, איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני לפלונית, והעדים מלמטן--כולם כשרים, ויינתן לכל אחת ואחת.  היה כותב טופס לכל אחד ואחד, והעדים מלמטן--את שהעדים נקראין עימו, כשר.

ט,ה  [ו] שני גיטים שכתבן זה בצד זה, ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה, ושני עדים יוונים באים מתחת זה לתחת זה--את שהעדים הראשונים נקראין עימו, כשר.  עד אחד עברי ועד אחד יווני, עד אחד יווני ועד אחד עברי, באים מתחת זה לתחת זה--שניהם פסולין.

ט,ו  [ז] שייר מקצת הגט, וכתבו בדף השני, והעדים מלמטן--כשר.  כתבו העדים בראש הדף, מן הצד, או מאחוריו--בגט פשוט, פסול.  הקיף ראשו של זה לצד ראשו של זה, והעדים באמצע--שניהן פסולים.  ראשו של זה לצד סופו של זה, והעד מלמטן--את שהעדים נקראין בסופו, כשר.

ט,ז  [ח] גט שכתבו עברית ועדיו יוונית, יוונית ועדיו עברית, עד אחד עברי ועד אחד יווני, עד אחד יווני ועד אחד עברי--כשר.  כתב הסופר ועד, כשר; איש פלוני עד, כשר.  בן איש פלוני עד, כשר; איש פלוני בן איש פלוני, ולא כתב עד--כשר.  כתב חניכתו וחניכתה, כשר; כך היו בקיי הדעת שבירושלים כותבין.

ט,ח  גט מעושה--בישראל, כשר; ובגויים, פסול.  ובגויים--חובטין אותו ואומרין לו, עשה מה שישראל אומרין לך.

ט,ט  יצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת; מגורשת, הרי זו מגורשת.  ובלבד שלא יהא שם אמיתלא.  איזו היא אמיתלא:  גירש איש פלוני את אשתו על תנאי, זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו--זו היא אמיתלא.

ט,י  בית שמאי אומרין, לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערווה, שנאמר "כי מצא בה ערוות דבר" (דברים כד,א); בית הלל אומרין, אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר "דבר".  רבי עקיבה אומר, אפילו מצא אחרת נאה ממנה, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (דברים כד,א).
 



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך