משנה -> סדר מועד -> ביצה

 

מסכת ביצה פרק א

א,א  ביצה שנולדה ביום טוב--בית שמאי אומרין, תאכל; ובית הלל אומרין, לא תאכל.  בית שמאי אומרין, שאור כזית וחמץ ככותבת; ובית הלל אומרין, זה וזה כזית.

א,ב  השוחט חיה ועוף ביום טוב--בית שמאי אומרין, יחפור בדקר ויכסה.  בית הלל אומרין, לא ישחוט, אלא אם כן היה לו עפר מוכן.  מודים, שאם שחט, שיחפור בדקר ויכסה; ושאפר הכירה מוכן.

א,ג  בית שמאי אומרין, אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון; ובית הלל מתירין.  בית שמאי אומרין, לא ייטול, אלא אם כן ניענע בו מבעוד יום; ובית הלל אומרין, עומד ואומר זה וזה אני נוטל.

א,ד  זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שניים ומצא שלושה--אסורין; שלושה ומצא שניים, מותרין.  בתוך הקן ומצא לפני הקן, אסורין; ואם אין שם אלא הם, הרי אלו מותרין.

א,ה  בית שמאי אומרין, אין מסלקין את התריסין ביום טוב; בית הלל מתירין אף להחזיר.  בית שמאי אומרין, אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר; בית הלל מתירין.  בית שמאי אומרין, אין נותנין את העור לפני בית הדריסה, ולא יגביהנו, אלא אם כן יש עימו בשר; ובית הלל מתירין.  בית שמאי אומרין, אין מוציאין לא את הקטן, ולא את הלולב, ולא את ספר התורה לרשות הרבים; ובית הלל מתירין.

א,ו  בית שמאי אומרין, אין מוליכין חלה ומתנות לכוהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום; ובית הלל מתירין.  אמרו בית שמאי לבית הלל גזירה שווה, חלה ומתנות מתנה לכוהן, ותרומה מתנה לכוהן--כשם שאין מוליכין את התרומה, כך לא יוליכו את המתנות.  אמרו להם בית הלל, לא, אם אמרתם בתרומה, שאינו זכאי בהרמתה--תאמרו במתנות, שהוא זכאי בהרמתם.

א,ז  בית שמאי אומרין, תבלין נידוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור; בית הלל אומרין, תבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ.

א,ח  הבורר קטנית ביום טוב--בית שמאי אומרין, בורר אוכל אוכל; בית הלל אומרין, בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה.  רבן גמליאל אומר, אף מדיח ושולה.

א,ט  בית שמאי אומרין, אין משלחין ביום טוב אלא מנות; בית הלל אומרין, משלחין בהמה חיה ועוף, חיים ושחוטים.  משלחים יינות שמנים וסלתות וקטנייות, אבל לא תבואה; רבי שמעון מתיר אף בתבואה.

א,י  משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין, אף על פי שיש בהן כלאיים, והן לצורך המועד; אבל לא סנדל מסומר, ולא מנעל שאינו תפור.  רבי יהודה אומר, אף לא מנעל לבן, מפני שהוא צריך אומן.  זה הכלל--כל שניאותים בו ביום טוב, משלחין אותו.
 

מסכת ביצה פרק ב

ב,א  יום טוב שחל להיות ערב שבת, לא יבשל כתחילה מיום טוב לשבת; אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר, הותיר לשבת.  ועושה תבשיל מערב יום טוב, וסומך עליו לשבת.  בית שמאי אומרין, שני תבשילין; בית הלל אומרין, תבשיל אחד.  מודים בדג ובביצה שעליו, שהן שני תבשילין.  אכלו או אבד, לא יבשל עליו כתחילה; אם שייר ממנו כל שהוא, סומך עליו לשבת.

ב,ב  חל להיות אחר השבת--בית שמאי אומרין, מטבילין את הכול מלפני השבת; בית הלל אומרין, כלים מלפני השבת, ואדם בשבת.  [ג] ושווים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין.  ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה ביום טוב.

ב,ג  [ד] בית שמאי אומרין, מביאים שלמים, ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות; בית הלל אומרין, מביאין שלמים ועולות, וסומכין עליהם.

ב,ד  [ה] בית שמאי אומרין, לא יחם אדם חמין לרגליו, אלא אם כן היו ראויים לו לשתייה; בית הלל מתירין.  ועושה מדורה ומתחמם כנגדה.

ב,ה  [ו] שלושה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי--אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב, ואין אופין את פיתם גריצות אלא רקיקים.  אמר רבן גמליאל, מימיהם של בית אבא, לא היו אופין את פיתם גריצות, אלא רקיקים.  אמרו לו, מה נעשה להן לבית אביך, שהן מחמירין על עצמן, ומקילין על כל ישראל, להיות אופין את פיתם גריצות וחורי.

ב,ו  [ז] אף הוא אמר שלושה דברים להקל--מכבדין בין המיטות, ומניחין את המוגמר ביום טוב, ועושין גדי מקולס בלילי פסחים; וחכמים אוסרין.

ב,ז  [ח] שלושה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אוסרין--פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה, ומקרדין את הבהמה ביום טוב, ושוחקין פלפלים בריחיים שלהן.  רבי יהודה אומר, אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שהוא עושה חבורה, אבל מקרצפין; וחכמים אומרין, אין מקרדין, אף לא מקרצפין.

ב,ח  [ט] הריחיים של פלפלין, טמאה משום שלושה כלים--משום כלי קיבול, משום כלי מתכות, משום כברה.  [י] עגלה של קטן טמאה מדרס, וניטלת בשבת; ואינה נגררת, אלא על גבי הכלים.  רבי יהודה אומר, כל הכלים אינן נגררין--חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת.
 

מסכת ביצה פרק ג

ג,א  אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות; אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, ונותנין לפניהם מזונות.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שווין:  זה הכלל--כל המחוסר צידה, אסור; ושאינו מחוסר צידה, מותר.

ג,ב  מצודות חיה עופות ודגים שעשאם מערב יום טוב--לא ייטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שניצודו מבעוד יום.  מעשה בגוי אחד, שהביא דגים לרבן גמליאל; ואמר, מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל ממנו.

ג,ג  בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן ידוע שהוא יכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום; רבי עקיבה אומר, אפילו כזית חי מבית טביחתה.  שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמטה; אבל מביאה בידו אברים אברים.

ג,ד  בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר, יירד המומחה ויראה:  אם יש בו מום, יעלה וישחוט; ואם לאו, לא ישחוט.  רבי שמעון אומר, כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב, אין זה מן המוכן.

ג,ה  בהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה.  מעשה כששאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאת, ונכנס לבית המדרש ושאל; ואמרו לו, לא יזיזם ממקומן.

ג,ו  אין נמנין על הבהמה כתחילה ביום טוב; אבל נמנין עליה מערב יום טוב, ושוחטים ומחלקין ביניהם.  רבי יהודה אומר, שוקל אדם בשר כנגד הכלי, או כנגד הקופיס; וחכמים אומרין, אין משגיחים בכף מאזניים כל עיקר.

ג,ז  אין משחיזים את הסכין, אבל משיאה על גבי חברתה.  לא יאמר אדם לטבח, מכור לי בדינר בשר; אבל שוחט הוא, והן מחלקין ביניהם.

ג,ח  אומר אדם לחנווני, מלא לי כלי זה, אבל לא במידה; רבי יהודה אומר, אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו.  מעשה בשאול בן בוטנית, שהיה ממלא את מידותיו מערב יום טוב, ונותנן ללקוחות ביום טוב; אבא שאול אומר, אף במועד עושה כן.  וחכמים אומרין, אף בחול היה עושה כן, מפני מיצוי המידות.  אומר אדם לחברו, תן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.
 

מסכת ביצה פרק ד

ד,א  המביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקופה; אבל מביא הוא על כתפו או לפניו.  המוליך את התבן, לא יפשיל את הקופה לאחוריו; אבל מוליכה בידו.  ומתחילים בערמת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה.

ד,ב  אין נוטלין עצים מן הסוכה, אלא מן הסמוך לה.  ומביאים עצים מן השדה מן המכונס, ומן הקרפף ואפילו מן המפוזר.  איזה הוא קרפף, כל שהוא סמוך לעיר, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר, כל שנכנסים לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום השבת.

ד,ג  אין מבקעין עצים מן הקורות, ולא מן הקורה שנשברה.  אין מבקעין לא בקורדום, ולא במגל, ולא במגירה, אלא בקופיס.  בית שהוא מלא פירות וסתום--נפחת, נוטל ממקום הפחת; רבי מאיר אומר, אף פוחת כתחילה ונוטל.

ד,ד  אין פוחתין את הנר, מפני שהוא עושה כלי.  אין עושין פחמין, ואין חותכין את הפתילה לשניים; רבי יהודה אומר, חותכה באור לשני נרות.

ד,ה  אין שוברין את החרס, ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח.  אין גורפין תנור וכיריים, אבל מכבשין.  אין מקיפין שתי חבייות לשפות עליהם את הקדירה.  אין סומכין את הקדירה בבקעת, וכן בדלת.  אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב.

ד,ו  רבי אליעזר אומר, נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו, ומגבב מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן; וחכמים אומרים, אף מגבב מלפניו ומדליק.

ד,ז  אין מוציאין את האור לא מן העצים, ולא מן האבנים, ולא מן העפר, ולא מן המים; ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן בשר, ולשפות עליהן את הקדירה.  ועוד אמר רבי אליעזר, עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית, ואומר, מכאן אני אוכל למחר; וחכמים אומרין, עד שירשום ויאמר, מכאן ועד כאן.
 

מסכת ביצה פרק ה

ה,א  משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת; ומכסים את הפירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן.  ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.

ה,ב  כל שחייבין עליו משום שבות, ומשום רשות, ומשום מצוה בשבת--חייבין עליו ביום טוב.  אלו הן משום שבות--לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטים על פני המים, ולא מספקין, ולא מרקדין, ולא מטפחין.  אלו הם משום רשות--לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מייבמין.  ואלו הם משום מצוה--לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשרות.  כל אלו ביום טוב אמרו, ואין צריך לומר בשבת; ואין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.

ה,ג  הבהמה והכלים כרגלי הבעלים.  המוסר את בהמתו לבנו או לרועה, הרי אלו כרגליו.  כלים המיוחדים לאחד מן האחים שבבית, הרי אלו כרגליו; ושאינן מיוחדין, למקום שכולם הולכים.

ה,ד  השואל כלים מחברו מערב יום טוב, כרגלי השואל; ואם ביום טוב, כרגלי המשאיל.  וכן אישה ששאלה מחברתה תבלים ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן; רבי יהודה פוטר במים, מפני שאין בהן ממש.

ה,ה  הגחלת כרגלי הבעלים, והשלהבת ככל מקום.  הגחלת של הקדש, מועלין בה; והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין.  בור של יחיד, כרגלי היחיד; ושל אנשי העיר, כרגלי אנשי אותה העיר; ושל עולי בבל, כרגלי הממלא.  [ו] מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו--לא יביאו לו מפירותיו; ואם עירב, הרי פירותיו כמוהו.

ה,ו  [ז] מי שזימן אצלו אורחים--לא יוליכו בידם מנות, אלא אם כן זיכה להם אחר במנותיהם מערב יום טוב.  אין משקין ושוחטין את המדברייות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות.  ואלו הן הבייתות, הלנות בעיר; והמדברייות, הלנות באפר.
 



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך