הושע פרק א, פסוק ב

תְּחִלַּת דִּבֶּר-יְהוָה, בְּהוֹשֵׁעַ:  {פ} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הוֹשֵׁעַ, לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים--כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ, מֵאַחֲרֵי יְהוָה. 

• רש"י
  • תחלת דבר ה' בהושע - רבותינו אמרו תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו (בימים הללו) הושע ישעיהו עמוס ומיכה ישעיהו נתנבא שנאמר (ישעיהו ו) וינועו אמות הסיפים וגו' והוא היה יום שנתנגע עוזיה שנכנס להיכל שרעשו העליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כעונשן של עדת קרח שהיו בהם בלועין ושרופים בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש והושע קדם לכולם ומיכה היה אחרון לכולם שנאמר בו (מיכה א) בימי יותם אחז יחזקיה ולא נאמר בו עוזיה, ופשוטו של מקרא תחילת דיבור שנדבר הקב"ה עם הושע אמר לו כן
  • קח לך אשת זנונים - רבותינו אמרו כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר"פ האשה
  • וילדי זנונים - שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה
  • כי זנה תזנה - לשון הווה הוא
  
  
• מצודת דוד
  • כי זנה תזנה - ר"ל להיות לאות שאנשי הארץ זונים וסרים מה' ללכת אחרי אלהי עכו"ם כזונה ההולכת אחרי המנאפים
  • אשת זנונים - אשה שהורגלה בזנות וילדה ילדים בזנות שזהו מופת ואות שהיא זונה באמת וארז"ל לפי שהושע אמר להקב"ה על ישראל החליפם באומה אחרת לכן צוהו לקחת זונה למען הראות לו איך יקשה בעיניו לגרשה לרמז לו שקשה לפני המקום לשלח את ישראל מעל פניו
  • תחלת דבר ה' וגו' - ר"ל תחילת דבורו של ה' בהושע היה זה שאמר ה' אל הושע לך קח לך וגו'
  
  
• מצודת ציון
  • זנונים - מלשון זונה
  • זנה תזנה - ענין הסרה ועש"ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות