בראשית פרק א, פסוק כד

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. 

• רש"י
  • תוצא הארץ - הוא שפירשתי שהכל נברא מיום ראשון ולא הוצרכו אלא להוציאם
  • נפש חיה - שיש בה חיות (עיין לעיל פסוק כ')
  • ורמש - הם שרצים שהם נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאילו נגררים שאין הלוכן ניכר כל לשון רמש ושרץ בלשוננו קונמוברי"ש (רענען)
  
  
• רמב"ן
  
  • בהמה - הם המינים האוכלים עשב, בין ישובי בין מדברי. וחיתו ארץ. אוכלי הבשר יקרא חיות, וכלם יטרופו
  • ורמש - כתב רש"י הם שרצים נמוכים ורומשים על הארץ נראין כאילו נגררין. והנה בפרשה הזאת (להלן פסוק כח) ובכל החיה הרומשת על הארץ, וכתיב (להלן ז כא) ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ, וכתיב (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער. אבל פירוש "רמישה" כענין בסמ"ך, מן תרמסנה רגל (ישעיה כו ו), וחביריו.
    ואמר בחיה ובבהמה "רומש על הארץ", ובשרצים הנגררים "רמש האדמה", בעבור שדריכתם באדמה בכל גופם