| |
תלמוד ירושלמי  סדר נזיקין שבועות
מסכת שבועות פרק ו
דף לא, ב פרק ו הלכה ה גמרא הפכת בעייא להו גו ביתא ולא אשכחתון. חזרת לגבה אמרה לה הבי לי ב' דינרין דנפיל לי גו ביתיך אמרה לה לא ידענא אי ידעה בהו תיקבור ברה קברתיה. מי עלון מיקבריא שמעת קלא אמרה אילולא דהות ידעה בהון לא קברתיה. אמרה אין ידעה בהון היא איתא תקבור ברא חורנה קברתיה. עלין מנחמתא וקצון חד עיגול ואשכחון תרין דינרייא עריכין גו עיגולא הדא מילת' אמרה בין זכיי בין חייב לשבועה לא תיעול:
דף לא, ב פרק ו הלכה ו משנה אילו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם ר"ש אומר דברים שהוא חייב באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ר"מ אומר יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודין לו כיצד אמר עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש רבי מאיר מחייב וחכמי' אומרין כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:
דף לא, ב פרק ו הלכה ו גמרא עבר ונשבע רבי יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה ר' לעזר אומר אינו מביא. א"ר אבין בר חייה כן משיב רבי יוחנן לרבי לעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות. ושבועת העדות לאו בב"ד ובית דין מוסרין שבועה לחשוד. אלא בשעבר ונשבע ותימר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה. ואית דבעי נישמעינה מהדא חמור או שור או שה מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומתה יצאו קרקעות שאין בה שבר ושבויה ומתה אוציא קרקע ולא אוציא עבדים.
|
