| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים קידושין
מסכת קידושין פרק ב
דף כג, ב פרק ב הלכה א גמרא אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו לית יכיל. דאמר רבי זעירא בשם רבי לעזר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד. היך עבידא שילח שנים על דעתון דבית שמאי שליח ושני עדים. על דעתון דבית הלל שלשתן שלוחין ושלשתן עדים. אמר רבי אבון בר חייה נראין דברים בשקידשה בשטר. אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו. אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו. אמר רבי בא אתא עובדא קומי רב ועשה שליח עד. חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרקפיפא דחבריה וכפר ביה. אמר רבי פינחס אתא עובדא קומי רבי ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה ע"י הכתף. אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו. ואית מתניתא אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו. ואם המר ימירנו. יפר יפרינו. הוינן סברין מימר <שאין> שלוחו של אדם כמותו. אלא שמיעט הכתוב (ויקרא א) וסמך ידו ולא יד בנו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב. (שמות כא) ורצע אדוניו את אזנו במרצע. אדוניו ולא בנו. אדוניו ולא שלוחו. הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב. אית תניי תני ורצע לרבות את השליח. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. אדוניו כל שהוא בא מחמת אדוניו. תמן תנינן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. ריש לקיש אמר כמחלוקת בגיטין כן מחלוקת בקידושין. אמר רבי יוחנן הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה. לא היא מודה ריש לקיש בנישואין שלא הכל ממנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה. על דעתיה דרבי יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח. על דעתיה דרשב"ל יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על רבי יוחנן האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי
|
