| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים גיטין
מסכת גיטין פרק ז
דף לט, ב פרק ז הלכה א גמרא חלוקין על השונה הזה אמרין. והא מתני' פליגא נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו. קיימניה בשאינו יודע לכתוב. התיב רבי בא בר ממל והא מתניתא פליגא הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב לעדים וחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה אינו גט. א"ר יוסי אמור דבתרא ולית הדא פליגא אינו גט עד שישמעו קולו. אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו סוף דבר עד שישמעו את קולו ולא אפילו הרכין בראשו ואת אמר ליה כן. אוף הכא לית כן. אמר ר' מנא אית כן. היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש. ר' זעירא בעא מיניה דר' מנא. כמה דתימר עד שירכין בראשו שלש פעמים. ודכוותה עד שישמעו את קולו שלשה פעמים. אמר ליה לשמיעת הקול פעם אחת. להרכנת הראש שלשה פעמים. אמר רבי יודן תמן באומר כך וכך עשיתי. ברם הכא באומר כך וכך עשו. ר' בנימין בר לוי בעי מה אנן קיימין אם יש בו דעת לבא יש בו דעת לשעבר. אין בו דעת לבא. אין בו דעת לשעבר. אמר רבי אבא מרי בחרש אנן קיימין. ואין שליחות לחרש. רבי יוסי בי ר' בון אמר בביא אנן קיימין. למה אינו גט אני אומר מתעסק בשטרותיו. ותני כן במה דברים אמורים בזמן שנשתתק מתוך בוריו. אבל אם נשתתק מתוך חולייו דיוו פעם אחת. ובלבד במסרגין לו.
|
