| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים גיטין
מסכת גיטין פרק ו
דף לו, א פרק ו הלכה ב גמרא כך מחלוקת בקידושין. אמר רבי יוחנן הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא. מודה ר"ל בנישואין לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה. על דעתיה דרבי יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח. על דעתיה דריש לקיש יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על ר' יוחנן האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גטי אינו גט עד שיגיע גט לידה פתר ביתומה. והא תנינן אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר. פתר לה לצדדין היא מתניתא. רישא ביתומה. וסיפא בשיש לה אב. מתניתא פליגא על ריש לקיש האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו פתר לה כרבי יהודה דרבי יהודה אמר אין שתי ידיים זוכות כאחת. דאמר רבי יוסי חד רב נפק מבית וועדא אמר נפק עובדא כר' יוחנן. וסמכין עלוי. לא הוה צריכה מיסמוך עליו אלא דהות מן ימא לטיגני. חברייא אמרין בחצר ובארבע אמות פליגין רבי יוחנן אמר יש לה חצר ויש להן ארבע אמות. ריש לקיש אמר אין לה חצר ואין להן ארבע אמות. רבי אלעזר אמר בחצר פליגין ואין לה ארבע אמות.
|
