| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים גיטין
מסכת גיטין פרק א
דף ז, ב פרק א הלכה ד גמרא בארכיים. שטר יוצא בבית שאן והיו עדיו עדי גוים. רבי יוסי אומר איתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר פסול. וחד אמר כשר. ר' אבהו מפרש ר' יוחנן אמר פסול. וריש לקיש אמר כשר. ומה טעמא דריש לקיש שלא להפסיד לישראל ממון. ואפילו דלית מפסיד לדין מפסיד לדין. אמר ר' יודן אלא כדי שלא לנעול את הדלת לפני בני אדם שלמחר הוא מבקש ללות והוא אינו מוצא:
דף ז, ב פרק א הלכה ה משנה האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה להחזיר בשניהן יחזיר דברי ר"מ וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להן והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו אמרו לו מפני שהוא קנינו האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יינתנו לאחר מיתה תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה:
דף ז, ב פרק א הלכה ה גמרא כל אתר את אמר הן כהולך. והכא את אמר תן כזכה. כיני מתניתא זכה גט זה לאשתי. זכה שטר שיחרור זה לעבדי. לשון מתניתא אמרה כן לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. ר"מ אומר חובה הוא בין לזה בין לזה. ורבנין אמרין זכות הוא לעבד וחובה היא לאשה. ר' חייה בר בא אמר ר' יוחנן בעי הגע עצמך שהיה עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד. חברייא אמרי ר' יוחנן בעי הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכי שחין הוי זכות הוא לאשה. לית לך אלא כהדא. אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור
|
