| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים נזיר
מסכת נזיר פרק ו
דף כז, א פרק ו הלכה א גמרא טעם ממשו של איסור הותיב רבי חייא בר יוסף קומי ר' יוחנן הרי בשר בחלב ולא טעם טעם ממשו של איסור ואת אמר לוקה וקבלה וא"ר בון בר חייה קומי רבי זעירא מאי וקבלה כאינש דאמר בעל דיניה קבליה רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר אמר רבי זעירא כל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור אמר ר' בא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין והנזיר איסור והיתר מצטרפין מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל כולה על דעתיה דר' בא בר ממל מכיון שאכל ממנה כזית יהא חייב מתניתא מסייעה לרבי בא בר ממל ממשמע שנאמר (במדבר ו) וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל וכי מה הניח הכתוב שלא אמר אלא לפי שנאמר (במדבר ו) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכתיב (במדבר ו) מיין ושכר יזיר מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהו ויש בהן כדי לצרף כזית חייב מיכן את דן לכל האיסורין שבתורה ומה היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנייה ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן דין הוא שנעשה בהן טעם כעיקר מיכן למדו חכמים לכל נותני טעמים שהן אסורין וקשיא על דרבי זעירא בכל אתר את אמר עד שיטעום וכא את אמר אפילו לא טעם: משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין: דהוון דרשין שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתייה כזית. רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. אמר רבי חנניה והוא דשרייה בכזית יין רבי אימי בשם רבי יוחנן כוס מזוג משום משרה לוקין עליו הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה אין לי אלא משרת ענבים משרת חצרנים מניין תלמוד לומר
|
