| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים נדרים
מסכת נדרים פרק ד
דף יג, ב פרק ד הלכה א גמרא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר. ר' בון בר חייה בעי מעתה אסור להשאיל לו מעות שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר. ר' אבינא אמר ר' ירמיה בעי אילון קוזמידייא דאית עליהון אסור מישאל לון:
דף יג, ב פרק ד הלכה ב משנה המודר הנייה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע לו את חובו ומחזי' לו אבידתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנייה להקדש:
דף יג, ב פרק ד הלכה ב גמרא רבי בא בר ממל בעי הפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו תפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים. אמר רבי יוסי טעמא דבני כהנים גדולים. תמן לא עלת על דעתו שימות אשתו ברעב. ברם הכא מפייס הוינא ליה והוא מוחל לי. הגע עצמך דהוה גביה משכון. מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני. עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק. ואפי' בבעל חוב שדוחק. נישמעינה מן הדא תדע לך שהוא כן דתנינן ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות בשלא נכנס לתוך ידיו כלום. וכא בשלא נכנס לידיו כלום. ר' יהושע בן לוי אומר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת. רב אמר כל הנתפש על חבירו חייב לו. חייליה דרב מן הדא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין. לא שמע דאמר רבי יוחנן קנס קנסו בגזלן. ר' אבין בעי דהוה רביה ר' יוסי בי רבי בון ורבי חייה בר לולייני תריהון אמרין בשם ר' שמואל חד אמר בארנון ובגולגולת. תמן תנינן מרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון. רבי יודה ורבי יוסי חד אמר כאן במדירה מגופו. וכאן במדירה מנכסיו. וחרנה אמר כאן בשיש לו מי שירפאנו וכאן בשאין לו מי שירפאנו.
|
