| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים נדרים
מסכת נדרים פרק ג
דף ט, ב פרק ג הלכה ב גמרא (במדבר לו) וכל בת יורשת נחלה שניהן נאמרו בדיבור אחד. (דברים כב) גדילים תעשה לך. (דברים כב) לא תלבש שעטנז שניהן בדיבור אחד נאמרו. וכן הוא אומר (תהילים סב) אחת דבר אליהם בדיבור שתים זו שמענו. וכתיב (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע. אי זהו שוא ואי זהו שקר שבועת שוא בשנשבע לשנות את הידוע לאדם. שבועת שקר בשנשבע ומחליף. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן ידוע לשנים זהו שבועת שקר לג' זהו שבועת שוא. רבי הילא בשם ר"א אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו שבועת שוא היא מה נפק מן ביניהון שינה בו בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן אינו לוקה. על דעתיה דר' לעזר לוקה. התרו בו משום שבועת שקר. על דעתיה דרבי יוחנן לוקה. על דעתיה דר' לעזר אינו לוקה. ר' בא בשם רב יהודה אפילו ביעה ומרגליתא. והן אפילו. אלא כגון ביעה ומרגליתא. תני כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות. והתני שבועות הבאי אסורות. ר' ירמיה בשם ר' פדת כאן במעמידין וכאן בשאינן מעמידין. אמר ר' בא אפילו תימא כאן וכאן במעמידין כאן וכאן בשאין מעמידין. כאן במיחל שבועה על נכסיו. שבועת נכסי עלי נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה. כשם שנדרי זירוזין מותרין. כך שבועות זירוזין מותרות. עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו. שבועה נכסי עלי נכסיו אסורין הא ללקות אינולוקה. חזקיה אמר ההן דמישתבע על תרין דינון תרין לוקה משום שבועת שוא. ר' חגיי בשם ר"ש בן לקיש ההיא דחמא מיטרא נחית ומר בלי קורי בריקשון לוקה משום שבועת שוא. ר' חוניא ר' יעקב בר אבון בשם ר' שמואל בר נחמן עשרים וארבע בולייות היו ביהודה וכולן חרבו משום שבועת שוא שהיא של אמת. דכתיב (ירמיהו ב) לשוא הכיתי את בניכם. תמן תנינן שבועה שלא אוכל ככר זו דבר שאילו בנדרין אסור ושבועות מותר. לא הדא אמרת אלא על הדא. אחד דברים של עצמן ואחד דברים של אחרים. אמר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן
|
