| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים כתובות
מסכת כתובות פרק ד
דף ל, ב פרק ד הלכה יא גמרא ורבי זעירא <ר' יסא> בשם רבי יוחנן רבי שאל את נתן הבבלי מה טעמא אמרו הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן מה טעם שאל את נתן הבבלי מה ראו חכמים לומר הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה לא את הוא ששניתה לנו כן ירתון אמר ליה יטלון תנית אתא לגביה אמר ליה לית כאן ירתון אלא יטלון אתא לגבי אבוי אמר ליה קפחתה את נתן הבבלי לית כאן יטלון אלא ירתון אמר רבי יוסי בי רבי בון אכין אמר ליה טעיתי טעות ששניתי לכם לית כאן יטלון אלא ירתון אמר ר' זעירא קל הוא בתנאי כתובה לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בתובה וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן למי שאינו בעולם אמר ר' ירמיה קומי רבי זעירא ותמיה אנא איך רבניך מדמו כתובה לירושה לא דמי דירושה מדבר תורה כתובה מדבריהן ותימר אכן אפילו תימר כתובה מד"ת לא מודו בתניי כתובה שהוא מדבריהן:
דף ל, ב פרק ד הלכה יב משנה בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי אינון תהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתינסבן לגוברין חייב שהוא תניי ב"ד:
דף ל, ב פרק ד הלכה יב גמרא רב חסדא אמר בגרו איבדו מזונות נישאו איבדו פרנסתן תני ר' חייה בגרו לא נישאו נישאו לא בגרו איבדו מזונותן ולא איבדו פרנסתן ר' אבין בשם הילא ומודין להך בהדא אלמנה שהיא תובעת מן היורשים היא אומרת לא נתקבלתי מכתובתי והיורשין אומרים לה נתקבלת כתובתך עד שלא נישאת היורשין צריכין להביא ראייה שנתקבלה כתובתה נישאת עליה להביא הראייה שלא נתקבלה כתובתה והא תנינן יתומה שהשיאה אמה או אחיה וכתבו לה מאה וחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידם טעמא דקטנה הא גדולה וויתירה תיפתר שנטלה מקצת לא כן א"ר אבינא בשם רבי אסי בכור שחלק כפשוט חזקה וויתר עוד היא שנטל המקצת אמר רבי יוסי בי רבי בון לא נטל זה מבכורתו כלום אתא עובדא קומי רבי מנא
|
