| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים כתובות
מסכת כתובות פרק ד
דף כו, ב פרק ד הלכה ד גמרא לעדים בואו והעידוני אלא הן באו מאיליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה מפני שלא אמר הא אם אמר אפילו לא שכרן כמי ששכרן הביא האב שני כיתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו היה במקום פלוני נסקלין ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר לוקין ונותנין מאה סלע א"ר יוסי בי ר' בון ולא ע"י אילו ולא ע"י אילו לוקין ונותנין מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעירא הביא האב עדים להזים עידי הבעל הוזמו עידי האב לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה אמר ליה אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה ועדים נסקלין בעשרים ושלשה סבר רבי זעירא שני דינין הן ר' ירמיה בשם רבי אבהו כולו דין אחד הוא מתניתא פליגא על רבי אבהו (דברים כב) אל זקני העיר זה בית דין שלש שלשה השערה זה בית דין של עשרים ושלשה פתר לה כרבי מאיר דר"מ אומר לוקה ומשלם תמן תנינן האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוציא שם רע בשלשה ועשרים שיש בו דיני נפש רבי מנא אמר בנערה מאורסה פליגין רבי מאיר אומר מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בשלשה ועשרים וחכמים אומרים
|
