| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים כתובות
מסכת כתובות פרק ד
דף כג, ב פרק ד הלכה א גמרא סימה את עינה קטע את ידה שיבר את רגלה למי הוא משלם לה או לאביה רבי יוחנן אמר נותן לאביה רבי שמעון בן לקיש אמר נותן לעצמה מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש שמעשה ידיה שלה עד שתבגור רבי יוחנן אמר מבגורת ואילך רבי אבין בשם רבי הילא עד שעת בוגרת פליגין אבל מבוגרה ואילך כל עמא מודיי שהן של עצמה מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לר' יוחנן החובל בבתו ובנו של חבירו של בנו יתן מיד ושל בתו יעשה בהן סגולה אמר ר' יודן אבוי דרבי יודה אבוי דרבי מתניה אית מתני רישא וסיפא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש החובל בבתו קטנה ניזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם אחרים שחבלו בה נזקה שלה והשאר יעשה בהן סגולה ובושתה ופגמה של אביה מה חמית מימר כן תני רבי שמעון בן יוחי ונתן לנערה (דברים כב) ונתן לאבי הנערה הא כיצד עמדה בדין עד שלא מת אביה אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה מת אביה אשכחת אמר ונתן לעצמה עמדה בדין עד שלא בגרה אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה משבגרה אשכחת אמר ונתן לעצמה מנן אילין מיליא רבי אבהו בשם רבי יוחנן (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה אותם לבניכם אין בנותיכם לבניכם בקנס
|
