| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים יבמות
מסכת יבמות פרק י
דף נז, ב פרק י הלכה ו גמרא אותו ואתהן. הוא ואת שנייא. והיו בית שמאי דנין מה במקום שבא איסור הקל על איסורה הקלה אסר את אוסריו כיון שבא איסור החמור על איסורה החמורה אינו דין שנאסור את אוסריו. והיידין איסור קל. אמר רבי יוחנן ראשה דפירקא וההן נוקל אינו אלא חומר. שנייא היא שנישאת לו דרך היתר. רבי הושעיה רבה אמר במחזיר את גרושתו משנישאת היא מתניתא. למה לי משנישאת אפילו משנתארסה. בגין דרבי יוסי בן כיפר דר"י בן כיפר אמר מן האירוסין מותרת. רבי ליעזר אומר ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. עשה בה אחד מהן מאמר. ואח"כ בא עליה השני. למה לי עשה בא מאמר אפילו לא עשה בה מאמר. למה לי בא עליה. אפי' לא בא עליה. בגין בית שמאי בגין רבי שמעון. דתני אמר רבי שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו. ועל מה נחלקו בבא על חמותו שבית שמאי אומרים פסל. ובית הלל אומרים לא פסל. והיו בית הלל דנין האיש מותר בכל הנשים והאשה מותרת בכל האנשים. קידש' הוא אסרה והיא אסרתו. מרובה איסור שאסרה מאיסור שהיא אוסרתו שהוא אוסרה לילך להינשא לאיש זר. והיא לא אסרתו אלא על קרובותיה בלבד. והרי הדברים קל וחומר מה אם היא שאיסורה איסור מרובה ושגגה עליו באיסורה ולא נאסרה <אלא> למותר לה. הוא שאיסורו איסור ממועט ושגג באיסורו אינו דין שלא יהא אסור <אלא> למותר לו. הדין דין בשוגג. במזיד מניין תלמוד לומר אותה אותה שכיבתה אוסרתה אין שכיבת אחרת אוסרתה. אימי אבוי דשמואל בר אימי בשם רב יהודה הלכה כר"ש. אתא עובדא קומי ר' מנא ואפיק לה דהוא סבר כר"י אלא שהיתה מתרגלת לבוא אצלו. ר' בא ורב המנונא ורבי זעירא
|
