| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים יבמות
מסכת יבמות פרק ז
דף מב, א פרק ז הלכה ד גמרא הדא אמרה העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל. מיליהון דרבנן פליגין דמר זעירא תני תמן ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמות את הקרן. ואינן משלמות את החומש. מה אנן קיימין אם בבת כהן שנישאת לישראל אפילו יולדת הימינו בנים אינה זרה לו. אלא כן אנן קיימין בבת ישראל שנישאת לכהן אם אומר את העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל למה משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש. וישלמו קרן וחומש. חרש פוסל. לא כן תני ר' חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת. רבי אבא מרי ורבי מתניה חד אמר בחרש פוסל. וחורנה אמר בחרש ייבם. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו כמי שהוא בן תשע שנים ויום אחד לפסול. ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא שתי שערות כמי שהביא שתי שערות להאכיל: נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זו מהן מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת. והכא אתינן מיתני ספיקות אלא בגין דתנינן צרות תנינן ספק צרות:
דף מב, א פרק ז הלכה ה משנה האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראויין לבוא בישראל הרי אילו פסולין באי זה צד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עברה לא תאכל נתחתך העובר במעיה תאכל היה כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נמצא כוחו של בן גדול משל אב:
דף מב, א פרק ז הלכה ה גמרא הדא אמרה שאין אונסין פוסלין בכהונה בפנייה. הדא מסייעא לההוא דתני רבי חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת. ודלא כרבי לעזר דר' לעזר אומר אף הפנוי שבא על הפנויה שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות. רבי בא בשם ר' אבא בר ירמיה אנוסה אינה צריכה להמתין ג' חדשים. אמר רבי יונה קומי רבי יוסה אמר ליה לא תקבל עליו קל הוא באכילת תרומה. אילו בת כהן שנישאת לישראל והלך בעלה למדינת הים ושמעה עליו שמת שמא אינה אוכלת בתרומה מיד. ולעניין העובר
|
