| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים יבמות
מסכת יבמות פרק ד
דף כב, ב פרק ד הלכה א גמרא בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים. ותחלוץ מיד מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה. אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה. רבי זעירה רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. רבי בא רבי יעקב בר אידי בשם ר' הושעיה שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תני ר' הושעיה (דברים כה) את שאומרין לו ייבם אומרים לו חלוץ. ואת שאין אומרין לו ייבם אין אומרים לו חלוץ. מה נפק מן ביניהון היתה כשירה ונתחללה כגון אלמנה לכהן גדול. וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט. מאן דאמר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה חולצת. מאן דאמר את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ <אינה חולצת>. חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה לאחר שלשה חדשים נישמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה. רבי מנא אמר לה סתם. רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי בה בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית. כמה דאת אמר תמן אף על פי שחלצה חולצת. והכא נמי אף על פי שחלצה חולצת. רבי יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה. נישמעינה מן הדא הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר (דברים כה) ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי. <יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא> תלמוד לומר
|
