| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד מועד קטן
מסכת מועד קטן פרק א
דף ג, ב פרק א הלכה ג משנה בזה ובזה:
דף ג, ב פרק א הלכה ג גמרא רבי מנא אמר לה סתם. רבי אבין בשם שמואל בסתם חלוקים. מה אנן קיימין אם במרווחין דברי הכל אסור אם ברצופין דברי הכל מותר אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה רבי ליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין ורבנן עבדין לון כרצופין. הא רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות מהו להמשיך. נילף הדא דרבנן מן דרבי ליעזר בן יעקב כמה דר' ליעזר בן יעקב אמר במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך כן רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך. ולא כן סברינן מימר במרווחין דברי הכל אסור והן עפר לבן לא במרווחין הוא. אלא כאן בשביעית וכאן במועד. מה בין שביעית ומה בין מועד. שביעית על ידי שהוא מותרת במלאכה התירו בין דבר שהוא טריח בין דבר שאינו טריח מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא שביעית על ידי שזמנה מרובה התירו מועד על ידי שזמנו קצר אסור. אותן שבעת ימים האחרונים לא מסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין. אשכח תני מרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד: וחכמים מתירין בזה ובזה. מהו בזה ובזה בין ששתו קודם לרגל בין שלא שתו קודם לרגל. אלא כאן באילן כאן בזרעים:
דף ג, ב פרק א הלכה ד משנה צדין את האישות ואת העכברים בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו במועד ובשביעית ר' יהודה אומר בשדה האילן כדרכו ובשדה לבן שלא כדרכו ומקרין את הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:
דף ג, ב פרק א הלכה ד גמרא אישות זו חולדה. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (תהילים נח) נפל אשת בל חזו שמש. ניחא בשדה האילן בשדה הלבן. אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן: כדרכו. צד במצודה. שלא כדרכו תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומורדד את האדמה תחתיה. תני מחריבין חורדי הנמלים במועד כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל מאלו ונותן בצד אלו והן מחנקין אלו את אלו
|
