| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד ביצה
מסכת ביצה פרק ה
דף כב, א פרק ה הלכה ד גמרא המים מאן דאמר מפני שאין בהן ממש הרי יש בהן ממש מאן דאמר מפני שהן נבלעין בעיסה הרי אינן נבלעין בתבשיל:
דף כב, א פרק ה הלכה ה משנה הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום הגחלת של הקדש אין מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין:
דף כב, א פרק ה הלכה ה גמרא חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של עכו"ם אסורה והשלהבת מותרת המודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו המוציא את הגחלת לר"ה חייב והשלהבת פטור ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת רב חייה בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין ר' יוחנן דקציון בשם ר' נחום בי ר' סימאי ובלבד בנקטפת:
דף כב, א פרק ה הלכה ו משנה בור של יחיד כרגלי יחיד ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא:
דף כב, א פרק ה הלכה ו גמרא באר שבין ב' תחומין ר' יוחנן אמר עושין לה מחיצה של ברזל ר' יוסי בן חנינה אמר אפי' מחיצה של קנים ובלבד שלא יהו המים נמשכין לכאן ולכאן א"ר יודן החמירו בדבריהן יותר מדברי תורה א"ר חנינה ולא מין במינו הוא אלא החמירו בדבריהן כדברי תורה הדא אמרה המוצא כלי בדרך הרי זו כרגלי המוצא:
דף כב, א פרק ה הלכה ז משנה מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו ואם עירב הוא הרי פירותיו כמוהו:
דף כב, א פרק ה הלכה ז גמרא רב ושמואל חד אמר כרגלי המפקיד וחורנה אמר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן מתני' פליגא על מ"ד כרגלי מי שהן מופקדין אצלו הן דתנינן מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו אין תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הם יביאו לו מפירותיו א"ר יודן תיפתר שהיה מפתח ביד הבעלים או שלא מסרו להן רשותו מבע"י
|
