| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד יומא
מסכת יומא פרק ו
דף לג, א פרק ו הלכה א גמרא ולא אשכחנן כן על דר"א דר"א אמר ימותו א"ר מנא הן דאת מקשי לה על דר' יהודה קשיתה על דמתניתא דתנינן תמן וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה:
דף לג, א פרק ו הלכה ב משנה בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וגומר:
דף לג, א פרק ו הלכה ב גמרא תני בר קפרא עוו פשעו חטאו שלא להזכיר גניין של ישראל יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות עד מתי הוא חיה עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה רש"א עד שעת הוידוי ע"ד דר' יהודה הוידוי מעכב ע"ד דר"ש אין הוידוי מעכב מה נפק מן ביניהון שלחו בלא וידוי ע"ד דר' יהודה צריך להביא שעיר אחד על דעתיה דר"ש אינו צריך להביא שעיר אחד אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא פר אחד על דעתיה דר"ש אינו צריך להביא פר אחד נתוודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתוודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידוייו של ראשון אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שנייה או כבר יצא בהגרילו של ראשון:
דף לג, א פרק ו הלכה ג משנה מסרו למי שהוא מוליכו הכל כשירין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערשלא מציפורין וישראל היה:
דף לג, א פרק ו הלכה ג גמרא (ויקרא טז) ושלח ביד איש להכשיר את הזר עתי שיהא עתיד עתי שהיא מזומן עתי אף בשבת עתי אף בטומאה לא הוה עתיד הוא מזומן אלא שלא ישלחנו ביד שנים שילחו בידם שנים מהו שיטמא בגדים נישמעינה מן הדא והמשלח לא המשלח את המשתלח הדא אמרה שילחו ביד שנים אינו מטמא
|
