| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד פסחים
מסכת פסחים פרק ט
דף סו, ב פרק ט הלכה ו גמרא חייליה דר' יוסי מן הדא אין את יכול לומר וולד חטאת בציבור שאין הציבור מביאין נקבה לא אמר אלא אין את יכול הא אם הקדישה קדשה. אמר רבי יוסי בי ר' בון יאות א"ר ירמיה ולא דר' שמעון היא דרבי שמעון אמר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדיש דמים. ותמורת חטאת דאיתפלגון המיר בו בשלש' עשר ר' זעירא אמר תמורתו קריבה שלמים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים. וחטאת שמתו בעלים ימות כיי דמר ר' הילא בשם שמואל מתו בעליו בשלשה עשר גופו קרב שלמים. ולמה אמר בי"ד כל עמא מודיי כל שנרא' לקב בפסח אין גופו קרב שלמים. ושעיברה שנתה כיי דאמר רב חסדא בשעיברה שנתו בין ראשון לשני. ר' הילא בשם רבי יוחנן בשעיבר זמן כפרתו ושאבדה ונמצאת ברי מותר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים. ובעלת מום ר' זעירה בעא קומי רבי יסא לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא כאבוד הוא. א"ל אנא סבר כן הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו לא הספיק להקריב את הב' עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין אית תניי תני מצוה להקריב את הראשון אית תניי תני מצוה להקריב את השני ותני שמואל כן בורר את היפה שבהן והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בי"ו ר' ליעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים בי"ו אתיא דר' כר' לעזר ושמואל תניתא בשיטתיה דתני ר' אומר אין חטאת אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה בעלים אין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים:
דף סו, ב פרק ט הלכה ז משנה המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו
|
