| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד עירובין
מסכת עירובין פרק ז
דף נ, א פרק ז הלכה י משנה אין מערבין בה ככר באיסר והוא שלם מערבין בו נותן אדם מעיו לחנווני או לנחתום כדי שיזכה לו בעירוב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו ומודין בשאר כל אדם שזוכה לו מעותיו שאין מערבין לאדם אלא לדעתו א"ר יהודה בד"א בעירובי התחומין אבל בעירובין החצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו:
דף נ, א פרק ז הלכה י גמרא רבי אבהו בשם ר' יוחנן זאת אומרת שאין המעות קונות דבר תורה. מעתה אפילו בא לו אצל החנווני שנייא הוא שמא ישכח ויוציאנו. רבי אחא בשם רבי חיננא אבא לא אמר כן אלא וחכ"א לא זכו לו מעותיו זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה: מודין בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו. שכן חנווני מזכה להן על ידי אחר: שאין מערבין לאדם אלא מדעתו. מתניתא דר' מאיר דר"מ אמר על ידי עירוב וע"י שיתוף. רבי זעירה בשם ר' יוחנן בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כר"מ. ר' יעקב בשם ר' יוחנן אף במגילת אסתר נהגו הכל כר"מ. ר' יצחק בן חקולה בשם רבי יודן נסייא מערבין לאדם על כורחו ותני כן כופין בני מבוי זה לזה לעשות להם לחי וקורה. והתני הרי שאמרו לו לערב
דף נ, א פרק ז הלכה י גמרא והוא אינו ממאן. היה ממאן כופין אותו. א"ר יודן מתניתא דר"מ א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר כדברי הכל שהיה צדוקי והתני השוכח ולא יערב בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר. מזיד אוסר מערבין לו על כרחו אלא משום קנס. מעתה הוא אסור וחבירו מותר. מכיון שיכולין לערב ולא עירב קונסין אותו. ולית ליה לר"מ זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו סבר ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש ייעול חברייא לביתיה בר מדעתיה. רבי בא בריה דרבי פפי בשם רבי חמא בר חנינה מעשה באשה אחת שעירבה לחמותה בלא דעתה ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל וביקש לאסור. א"ל רבי חייה כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל:
|
