| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד שבת
מסכת שבת פרק ז
דף נא, ב פרק ז הלכה ב גמרא ההן דעביד מילין ערסיין לאורך משום מסיך לרוחב משום אורג. קנקלטין משום עושה בתים. כד מקטע משום מחתך. גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. שני נירין בחף אחד ושני חפין בניר אחד: האורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ולא לשעה היתה. אמר ר' יסה מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. א"ר יוסה מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה. א"ר פינחס מתופרי יריעות למדו. נפסק היה קושרו חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר. אלא חוזר ומתיר את הראשון. אמר חזקיה ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה. והיידא אמרה דא דא"ר יוסי בי רבי חנינא מאורגי יריעות למדו מה טעמא אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת. נפסק היה קושרו. מכיון שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה. ר' תנחומא בשם רב הונא אפי' ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת. תני ר' הושעי' חוסל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר. ובלבד שלא יקשור. ואין זו התרה נעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרת. אזנים של דוסיקיא קושר ומתיר נעשה כפותח וכנועל בשבת. ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. אמר רבי יניי אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא. והא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יסוק ויחות ייסוק. והתנינן רבי יהודה אומר עד שישלש מעתה עד יחות ייסוק ויחית אלא הכן והכן.
|
